דנה רוזן / יום של זיכרון |
עוד לא הספקתי להגיד לו כמה הוא חסר, והנה הצטרפו אליו עוד.
לא הספקתי לומר לה, להיא עם העיניים הבוכות, "אני איתך, אולי
כך זה קשה קצת פחות."
רציתי שידעו, הפעם לא אבכה, אעמוד, אקשיב ואהיה חזקה בשבילכם.
באמת שניסיתי, בכל כוחי ניסיתי, וכעסתי, על עצמי בעיקר, על איך
שנשברתי, ולא הייתי חזקה כדי לתמוך בכם.
אבל ההיא, היא עם העיניים הבוכות, נגשה אלי, ובחיבוק חם אמרה
לי:
"גם לך מותר לבכות."
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|