|
את מכתימה את ידייך בטיפות דמו
ומוחה בשרוולך את דמעותיו
מפלסת שבילים בין טרשי אדמתו
לפינה של שקט בשדותיו
והימים, כמו לילות רעים
אין לדעת כיצד הם ייגמרו
כל נגיעה משיבה חיים
בענפי גופך שנשברו
ואת,
מחכה לו נסערת בתחתית התהום
להציל אותו מעצמו
את נלחמת עד כלות בשערי גיהינום
ויודעת - אין איש מלבדו
כשצללים כהים מתישים כוחותייך
מרצדים על גופך, נמהלים בחייך
אל תשכחי איך אז בבכייך
הוא הופיע פתאום והצית את לבך
את מנווטת ספינתו בסערה הנוראה
חובשת פצעיו, מוחקת זכרונות רעים
ממיסה קפאונו מדי יום ושעה
כובשת דמעותייך בלילות ארוכים
ואיך זה שמי שלוקח ת'כאב
הוא גם זה שמביאו
וכמה כח יש ללב -
עודך פוסעת לצדו.
ואת,
מחכה לו נסערת בתחתית התהום
להציל אותו מעצמו
את נלחמת עד כלות בשערי גיהינום
ויודעת - אין איש מלבדו
כשצללים כהים מתישים כוחותייך
מרצדים על גופך, נמהלים בחייך
אל תשכחי איך אז בבכייך
הוא הופיע פתאום והצית את לבך. |
|
כששאלתי את אמא
שלי למה הייתה
שואה היא ביקשה
ממני שאני אתן
לה עיפרון, נתתי
לה היא שברה
אותו ואז ביקשה
את כל החבילה,
נתתי לה אותה
והיא ניסתה
לשבור אותה ולא
הצליחה ואז
אמרה:
אתה רואה, יהודי
אחד קל לשבור
אבל הרבה יהודים
יחד זה קשה.
אבל אמא בשואה
נרצחו הרבה
יהודים,
היא שתקה לקחה
מסור וניסרה את
העפרונות.
אתה צודק היא
אמרה לי וחזרה
לג'ויינט.
יאשה מתחיל
להבין את השואה,
הגראס
והסלוגנין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.