כל הדרך חשבתי עליך יקירי
כל הדרך על ריח העץ השרוף וגופך ההולם בי יקירי
רעדתי יקירי בין גבעות העיר בואך מרקעת החוף
בצל עיר שדיי חורש חולש למרגלות שמים שסועים
מבתי אבן מילות תפילה נלחשות מעלה כמו החמנית אל השמש
רק הריח המר יקירי רק ריחו המר של הדם ברוך צאתכם לשלום

פתן עשן מתמר מארובות ירושלים ומברך את העולים לרגל
הוא שחור כמו דמי ימיה
הוא שחור כמו נשימותיה האחרונות יקירי שלי
האל והשטן גרים קומה מעל קומה בבניין ירושלמי
השטן נושם את הדבר והאל נושם את הדם

אילו היית יקירי,
ידיך היו כעצי הבשורה ניצבים על מורד ההרים
נאחזים בבטן האדמה וקורעים את בשריה
ושותים את דמה
היית שואף מעלה על ענפיך הכבדים
היית שואף מעלה על אשכולותיך
עד שפירות הניצחון היו נרקבים וענפיך לא יכלו עוד שאתם

כל הדרך חשבתי עליך יקירי,
כי מרה אהבתי יקירי שלי
כי מרה אהבת אישה ומה נחרץ צלו של המוות
כי ירא האדם מנעוריו את אשר לא ידע

כל הדרך יקירי,
הייתי שותה את הדם ואוכלת את הלחם
הייתי נושקת לשפתיך נשיקה עקובה.