כנרת בן-שבת / את... |
כל כך אוהבות...
יום ולילה ביחד,
ולא נפרדות...
היה כל כך כיף,
צוחקות עד דמעות,
וחיוך קבוע שמשתרע על הפנים...
פעם, הייתי באה לספר לך הכל...
היית אוזן קשבת,
וחברה אוהבת...
לא יכולתי להסתיר ממך כלום,
תמיד היית הראשונה לצידי...
עכשיו, רק מריבות,
רק צעקות,
כבר לא אוהבות,
קשה לי להיות איתך יותר מכמה דקות...
כל כך השתנת,
כל כך נהרסת,
רק מחפשת סיבה למריבה,
רק מפנה אצבע מאשימה...
איפה את האחרת?!
לאן נעלמת לי פתאום?!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|