למדת ביולוגיה,
היית בצופים,
צחקת.
אהבת.
היה לך אומץ,
היו חברים.
היה לך עולם, אומרים שניצלת אותו.
לא הכרתי אותך, נער.
לא הכרתי אותך, חייל.
איש, לא הכרתי אותך,
ואני מצטערת על זה.
היית שמח, אומרים.
ילד, איך היית?
איך היית?
נסיך.
תמונות שלך מדברות אליי,
ממש כאילו היינו,
כאילו הכרנו.
חבל לי עלייך,
יותר נכון, חבל לי עליי,
שלא יצא לי להכיר אותך,
נפלא
ומקסים,
ומדהים,
שהיית.
עכשיו כבר מאוחר.

יום הזיכרון 2005, מוקדש לזכרו של אמיר בן אריה