ידיעה מסתננת,
חיוורות הפנים אל מול המציאות הגוברת
ואני עוד חשבתי שנצח זה דבר קיים.
נקישות על הדלת,
עיניים דומעות שולחות לך בכי של שקט
ואני עוד חשבתי שלא נאבד לעולם.
ואת ידעת את כל אלה
ואת זכרת שפחדתי לראות
אל מול מראה שמשקפת דמות לא מוכרת
נעמדתי עיקשת לזהות
אולי טבעה כאן דמותי מחיי לפנייך
אולי כשתלכי היא תקום לתחייה
נשאר עוד רגע עד שהיא תפרוץ את הדלת
ויחד איתה יסתערו עליי כל פחדיי
הלב דופק, מכה בי את הלחץ
שהשתחרר מכלוב הרוגע שאת בנית לי כשבאת
עכשיו זה כבר אבוד להיאחז בך
עכשיו כשכבר הגיעה ה-ידיעה... |