"אז אתה לא מתכוון לקנות את "רומנטיקה עתידנית"?" הוא חיכה
להמשך. "אתה הולך לוותר על האלבום של הלהקה שהפגישה בינינו?
ככה סתם?! זה היחס שאתה מקנה לי?!" חיוך התרמז על שפתיו
הסדוקות.
"די עם הציניות." כן - סדוקות מרוב נשיקות ומזמוזים. "אני לא
יכול לנהל איתך שיחה בריאה בלי שהציניות שלך תידחף? את כבר
יודעת שזה לא עושה לי את זה..."
"כן, כן, אלון... מה שתגיד... רק אל תשכח מאיפה למדת לצרוח
'אווו אווווווו'. זה משינה, לא הביצועים שלי..."
"לא מצחיק".
טוב נו, וויתרתי. הוא לא במצב רוח לגסויות.

הוא ישב על הכורסא בחדר שלי, הסתכל על מקדש הבראד פיט שעשיתי
לפני שנפגשנו - לא הייתי עושה אותו אם הייתי יודעת שבעוד מספר
חודשים אפגוש את אלון. ישבתי לו על הברכיים, מרכינה את ראשי על
החזה שלו. הסתכלתי לו בעיניים השחורות, על השיער השחור שהיה
קצת פרוע כי מקודם רקדנו והשתוללנו, על השפתיים המשורטטות שכבר
הספיקו לקבל מימד שמתאים לשפתיי ועל האף החמוד שלו - שהיה
טיפונת גדול אבל הזכיר לי שגם האף שלי לא משהו.
ברקע התנגנה המוזיקה שהפגישה בינינו.

זה היה סיפור מדהים, התאהבתי ממבט ראשון - הוא והלהקה שלו
הופיעו בבית ספר כלהקת חימום לפני הדג-נחש. לקח זמן אבל השגתי
את האייסיקיו שלו, העברנו לילות בדיבור על רוק ישראלי, על
אקורדים ובנאים... ומה לא?
בחודשים הראשונים הוא לא ידע מי אני, רק ידע שאני קטנה ממנו
בשלוש שנים ומאוהבת בו עד הראש. לאט לאט ההיכרות מצאה את דרכה
להפגיש בינינו.
עברתי לידו בבית ספר, לא יכולתי שלא לחייך אז הוא חשד. כי
אנשים לא סתם עוברים ליד אנשים שהם לא מכירים ומחייכים אליהם.
הוא זמזם את "גם הכוכבים דולקים על אש קטנה"... זה היה רגע
אבסורדי ביותר. הסתובבתי, התחלתי לשיר איתו, החיוך לא ירד לי
מהפנים - כבר באותו יום באתי אליו ושכבנו. בהתחלה היה קשה, עוד
הייתי בתולה. אבל הוא היה כל כך עדין, והמוזיקה שיככה את
הכאבים.
חברות שלי התנתקו ממני מיידית. ובצדק, אני בלתי נסבלת. לא
דיברתי על כלום חוץ ממנו, הן לא אהבו את הרעיון שאני שוכבת
איתו. שכנעתי את עצמי שהוא מקרה חריג, ושהאהבה הדדית - בסוף גם
אלון השתכנע.

"אח שלי אמר שאין לנו אהבה. שזה רק האהבה למוזיקה שמחזיקה
אותנו ביחד", הוא אמר את זה כאילו זה דבר מצער.
"גם אם כן, אז מה?! באהבה אין חוקים." פגע בי שהוא ראה את זה
כדבר רע.
"את צודקת, סולנית סקסית שלי", הוא חייך.
"חשבתי שציניות לא עושה לך את זה", לא יכולתי שלא לחייך
בעצמי.
"אני לא ציני..." אז הוא כן במצב רוח לגסויות.

עם האהבה שלנו, בא גם היום שהם החליטו שהם רוצים סולנית ללהקה
שלהם, שלאלון קשה לשיר ולנגן באותו זמן - אפילו שהוא מושלם. הם
הזמינו אותי לבית של אחד החברים שלו, ירדנו למרתף של הבניין,
שניים-שניים במעלית ישנה.
אלון בגיטרה, עמרי בתופים ויוקו'ש בחצוצרה, סתם, בקלידים. עמרי
דחף לי מיקרופון שבור וביקש ממני להתפרע כמה שיותר, שהוא אוהב
מופרעות. "גם אלון", עניתי... עמרי ניסה לקחת אותי מאלון כבר
מספר פעמים, זה קצת הרס את החברות שלהם אבל אהבנו אחד את השני
יותר מדי מכדי לתת לעמרי להרוס - לפחות ככה זה הרגיש. התביישתי
נורא אבל אלון הדביק נשיקה ואמר לי לשיר איך שבא לי ושהוא יפצה
אותי על המבוכה אחר כך. הוא הוסיף גם חיוך מרומז, החיוך הזה
שאי אפשר לעמוד בפניו.
בהתחלה הם ניגנו את "נגעה בשמיים", היה קצת קשה אבל אז הם נתנו
לי את "אבא עורך דין" של שייגעצ. הכרתי את השיר מעולה ואחרי
כמה בתים הרגשתי בנוח, אלון קרץ לי ונשך את שפתיו, תחושת
הביטחון הציפה אותי... רקדתי, צרחתי, בפזמון האחרון ירדתי
לאלון על הברכיים וכמעט פיציתי את עצמי. עמרי הביט ביוקו'ש. כן
- אולי האהבה שלנו היא באמת רק המוזיקה.

"אנחנו רומן מוסיקלי", הוא המשיך, "את חושבת שאנחנו שווים משהו
בלי הלהקה וכל מה שמסביב?" הרגשתי חנוקה, כאילו נתקע לי אורגן
בגרון, לא עניתי, ואלון ראה שאני על סף דמעות.
"די, אל תבכי, לא התכוונתי. אני אוהב אותך גם אם תזייפי ותשברי
לי את הגיטרה. את יודעת את זה, אני אוהב אותך." הוא חזר, "אני
אוהב אותך יותר מהגיטרה שלי." הוא הזיל דמעה בעצמו.
"תאהב אותי גם אם אני אשבור דיאטה ואוכל קופסאת גלידה שלמה
ואהפוך לשמנה ולא ארד לך כמו שאתה אוהב?" צלילי ציניות מסורתית
בקעו מהאורגן שנתקע לי בגרון. ציניות זה המנוס היחידי.
"את שוב צינית כששנינו על סף בכי?"הדמעה והחיוך הנסתר הוסוו
בתווי פנים כועסים.
"אל תתחמק, תאהב אותי גם אם אני אהיה שמנה ומכוערת?" הפנים
הכועסות הרתיעו אותי.
"אם תהיי מכוערת ושמנה ולא תרדי לי כמו שאני אוהב? תראי,
יסמין..." הוא קירב את ראשו ופיסק מעט את שפתיו, הסתכל לי
בעיניים... חשבתי שהוא הולך לנשק אותי. "אני מאמין בסוציאליזם,
גם לשמנות מגיע". הוא חייך.
הרגשתי את השנינות כובשת את הרומנטיקה העתידנית הזו ומפלסת את
דרכה ללשוני שכבר הספיקה להתכונן ללשונו.
"למה סוציאליזם?
אלון, אנחנו אהבת סגולה
אנחנו אהבת סגולה
אז למה לי פוליטיקה עכשיו?"
עכשיו הוא נישק אותי באמת, נשיקה חמה וכנה, לא לחש מילות
התגרות.
ובעצם, למה לי כל דבר אחר עכשיו?