שאלה לי אליכם. אתם הקוראים. אני מתארת לעצמי ש-34 מכם גם
כותבים. כשכותבים, למה זה תמיד על משהו עמוק? עם ערכים שמראים
כמה אתם נהדרים ועמוקים וחושבים על אחרים? למה אי אפשר סתם
לכתוב חרוזים מטופשים? שירי אהבה קיטשיים כבר לא באופנה?! כל
היצירות צריכות להיות תמיד שנונות, אינטלקטואליות,עמוקות, רצוי
עם ניחוח ציני קל שמראה כמה החיים מתישים אתכם האומנים הקדושים
המעונים. למה לעזאזל כולם כל כך חשובים?! כל כך עמוקים ונהדרים
ומלאי ערכים?! זה עושה לי בחילה!!! אני היחידה בעולם שנהנית
מספרים קיטשיים ללא כל מוסר או ערך?! אני היחידה שאוהבת לפעמים
לשים איפור ולהתלבש חשוף כדי לגרום לבנים להסתכל עליה?! חשבתם
פעם על הדרך בה מדברים על פקאצות? במין זלזול כזה, לא בזלזול
ברור כמובן, הרי אתם אנשים נחמדים ומכבדים את כל השכבות
החברתיות, במין נימה מתנשאת של "הן ממש-שטחיות-ונוראות-אבל
אנחנו-כל
כך-עמוקים-ואוהבים-את-כל-השכבות-החברתיות-שאנחנו-מכבדים-גם-אותן",
הן פרחות, שטחיות, יש להן רק בריטני ספירס ובנים בראש... אז
קודם כל, רק בשביל הידע האישי שלכם, המילה פרחה, פירושה
המילולי הוא יפה!!! ובריטני ספירס? אוף, אתם האומנים יכולים
לברבר כמה היא שטחית ללא ערך מוזיקלי, אבל יש לה קצב חביב...
חוץ מזה מי אמר שזה רע שיש בנים בראש?! זה רק אומר שההורמונים
מתפקדים כמו שצריך! אני כבר יכולה לתאר את התגובות (אם יהיו
כאלה) "לא אמרנו שיש משהו רע בפקאצות, כולם אוהבים לפעמים
סרטים קיטשיים אבל אין שום דבר רע בערכים... בלה בלה בלה..."
לא אמרתי שיש משהו רע בערכים. אני תומכת מאוד בערכים, צמחונות,
שיוויון, אבל הערך העליון שלי הוא כבוד... סתם רציתי לכתוב
שאני חושבת שיש הרבה אומנים שרוצים גם לכתוב דברים טיפשיים
כביכול, ללא תכלית כביכול, סתם על מישהו שווה שעבר ברחוב או על
כמה הם מרגישים שמחים באמבטיה בלי שזה יהיה עם כפל משמעות
ומחאה על הגלובליזציה ועל המצב הנוראי באינדונזיה. כמובן שאני
חושבת שזה נורא שיש גלובליזציה ורעב באפריקה ואנשים שרוצחים
חיות רק בשביל לאכול אותן, אבל אני גם חושבת שאנחנו בני אדם עם
חיים והורמונים שמתפקדים כמו שצריך ושמותר לנו להיות לפעמים
כנים עם עצמנו ועם החברה. אני מודיעה קבל עם ועדה שאני אוהבת
בנים וספרים קיטשיים!