הייתי שם, אתם לא, זה מה שאתם צריכים לדעת, אולי אתם מרגישים
שונה, אולי אחרת, אבל לא כמוני...
אני נזכר בזה לפעמים, לפעמים אני רואה משהו שיכול להזכיר לי את
זה, וברגע שזה, תחושת רעד עוברת בי, אבל איך זה?
אני עוד זוכר את זה, את אותו לילה אני לא אשכח, לעולם.
הייתי שם, ודיברנו, ידעתי שזה הוא מדבר, הכל היה בסדר, אחר כך
ישבנו במקום כלשהו, ואז זה התחיל, נזכרים, עד כמה אנחנו
מרגישים חרא, חשבנו למה החיים כל כך דפוקים, למה זה קורה? למה?
אבל כנראה לאף אחד אין תשובה...
פתאום זה קרה, הדבר הזה, רציתי שזה יקרה במובן מסוים, ידעתי
שאני יכול להתמודד עם זה, באותו רגע הבנתי מה המילה הזאת
אומרת...
הוא התחיל לדבר אליי בצורה שונה, ידעתי שזה קורה... אבל זה
קורה לו.
אבל איכשהו, אני התחלתי לרעוד, כי הדבר הזה שפחדנו ממנו, עמד
שם, לידי...
הוא אמר לי שהוא מסתכל עליי, שהוא רוצה שאני אלך, שאני
מפריע... זה רק דחף אותי להתמודד, כי ידעתי שאני משפיע...
זה נגמר, אבל אני המשכתי לרעוד...
פתאום זה קרה שוב, הוא רעד, ואני ידעתי שזה שוב קורה, אבל יותר
גרוע...
באותו רגע, הרגשתי כל כך הרבה דברים...
קמתי לעזור לו, ובאותו רגע הרגשתי שאנחנו מאוחדים...
אני רעדתי, בלי סוף... היינו שקטים כל כך הרבה זמן...
ראיתי משהו... בפעם הראשונה בחיים שלי, אני באמת פחדתי...
הרגשתי שאני עומד לבכות, אבל הדמעות לא פרצו.
הוא אמר שהדבר הזה, שהציק לו, לא הופיע שוב מאז המקרה הזה,
שמתי שזה קרה זה הפתיע אותו, לא ידעתי מה להבין מזה, האם אני
באמת עזרתי? אחרי הרבה מחשבה הגעתי למסקנה שכן.
אבל עדיין, נשארו דברים שמפריעים, והוא עדיין לא יכל לעשות
כלום לגבי זה, רק אני, רק אני...
אז עשיתי את זה, כשכולי רועד, איכשהו עדיין נשאר בי כוח, עזרתי
לו להחזיר לו את מה שהוא רוצה, ונשארתי כמה זמן איתם...
לא יכולתי לשתף אותם במה שאני מרגיש כרגע... ואני לא יודע מה
הם חשבו...
ואז הלכתי, נפרדתי, ברגע שיצאתי מהדלת, תקפה אותי הרגשה כל כך
מפחידה, שוב הרגשתי שאני עומד לבכות.
עכשיו אני חושב שהם שכחו, ואני שמח לגבי זה, אולי זה עדיין
נשאר להם בראש, אבל לא נראה לי שזה מדכא אותם, וזה טוב.
גם אני, אני לא מדוכא כל הזמן, אני לא נותן לזה להפריע לי כל
הזמן, אבל לפעמים, רק לפעמים אני נזכר בזה... כי אני הייתי שם,
ולרגע ראיתי את הדבר היחיד שעוזר לי במצבים קשים, נעלם...
אבל עכשיו אני יודע שאתם החברים הכי טובים שאי פעם היו לי.
ואני אתגבר על זה מתישהו, מתישהו אני אשכח את התמונה...

אני אוהב אתכם, ולא סיפרתי לכם על זה, ואין לי גם כוונה לספר.
אני אתגבר על זה, ויום אחד, אני כבר אשכח.