פתאום אני מבינה אותו.
אני מבינה את מה שהוא אמר לשחר.
אני מבינה את הבלבול הזה,
את החוסר ידיעה.
מצד אחד, למה לא? למה לא לנסות?
מצד שני, אני לא מכירה אותו
אני לא רוצה להיפגע.
אני צריכה להיות אם מישהו רק כי הוא רוצה אותי?
בסך הכל - הוא דיי חמוד.

הוא מצחיק.
הוא נחמד.
והוא אמר עלי דברים טובים,
אני לא יודעת אם אני אוכל להיות איתו
אני באמת, פשוט לא יודעת.
אני לא מבינה איך הוא החליט
למה הוא אמר לי כן?

אני ממש ממש מבולבלת,
אני מנסה ללמוד לשון, יש לי מתכונת
אבל אני לא ממש מצליחה.
אולי אני אתקשר אליו כדי לבקש עצה,
אולי הוא יעזור.
אני פשוט לא יודעת.
פתאום אני כל כך מבינה אותו
זה מוזר.
זה מוזר להיות בצד השני
שיש לו את הבחירה.
אם אני אגיד שלא - אז אולי אני מפספסת משהו?
משהו טוב?
אבל מצד שני - אני לא חושבת שלכל דבר צריך להגיד כן.
יש דברים שפשוט לא אמורים להיות, ואנחנו אמורים לעצור אותם.
ואני לא יודעת אם זה אמור להיות.
ואם אני אגיד לא, ואני אפספס,
אם אני אגיד כן, אני אפגע בו?
אם אני אגיד כן ואני אתחרט על זה?
אני לא יכולה להגיד שזה קשה, אבל זה קשה.