[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"אז אתה שומע ילד" היא אומרת לי - ביד שלה בקבוק וודקה חצי ריק
- "החיים קשים ואין מה לעשות". ואתה חושב, אולי קשים כמו הזין
שלך כשאתה מסתכל עליה, אבל בטח יותר ארוכים ממנו.
ואז אתה חושב "לעזאזל! הילדה הזאת רק בת 16 וכבר מזדיינת כמו
שרמוטה". זה בטח לא עושה לה טוב, אבל היום עם כל
הפוסט-מודרניזם והפלורליזם הזה אז לך תדע כבר מה זה טוב ומה זה
רע.
וזה לא שאתה רק מטפח את עצמך, מעשן באנגים על הבוקר ומצייר
לעצמך סרטים במוח. אבל עכשיו אתה שיכור והבקבוק הזה לא ייגמר
מעצמו (אלא אם כן היא תיפול ותשפוך אותו, מה שמאד הגיוני
שיקרה), וזה הזמן למעשים ולא למחשבות - אז אתה תופס לה את
התחת, כי למה ללכת סחור סחור, וזורק אותה על המיטה ביחד עם
הבקבוק שנופל ונשפך לך על המזרון. לא שזה מפריע לך לקפוץ עליה
ולהתחיל לזיין אותה כמו חמור.
ואחרי שאתה גומר וגם היא (כן בטח) אתה מסתובב ומדליק סיגריה
וחושב בראש "הלוואי שתעלמי ואני אוכל ללכת לישון בלי להרגיש
אשם".

אבל האמת היא שזאת בכלל לא אשמתך. זה לא כאילו היא לא עשתה לך
טיז מטורף וגררה אותך לפה. "כולה בת 16" אתה חושב, "וכבר
מזדיינת כמו שרמוטה". ואל תעמיד פנים שזה לא מגרה אותך כי זה
מגרה אותך ועוד איך. ואל תעמיד פנים שלא פינטזת על הרגע הזה
מאז שראית אותה עם חבר שלך לפני שבועיים, כי פינטזת ועוד איך.
וזה לא שאתה עושה לו איזה עוול כן? הוא לא יכול לשפוט אותך
מהמקום שבו הוא נמצא עכשיו, רק 200 מטר מכאן בבית קברות של
הקיבוץ.
כן, החיים קשים, ככה זה. בקבוק תבערה אחד על הג'יפ שלו בחברון
ועוד צלף שהסתתר בקומה השלישית ודפק לו כדור בראש. ככה זה. בסך
הכל אירוע שגרתי בחברון, לא משהו מיוחד. יום עסל יום בסל כמו
שאומרים.

אבל מה לחבר שלך ולחברון? בסך הכל הולך איתך יד ביד מגיל אפס.
בית תינוקות, פעוטון, גן, יסודי, תיכון, עד שהעיפו אותך. בשר
מבשרך.
גילה איתך ביחד מה זה עיר, בחורות, מה זה גראס ואקסטזי, ואיך
ששיקרו לכם כשאמרו שהטוב תמיד מנצח.
וזה לא כאילו יש לך בכלל זכות לקבוע מה זה טוב, כן? עם כל
השינויים היום, וזה לא שאתה לא רואה את ההורים שלכם רודפים
אחרי כסף, אז מי אתה שתגיד משהו?
בסך הכל ילד בעייתי עם קשיי הסתגלות למסגרות. לא משהו רציני,
אבל מספיק כדי שהצבא לא יהיה מוכן לקחת איתך סיכון בקרבי. שלא
תדפוק לעצמך כדור בראש, למרות שלערבים זה בסדר.
אז שלחו אותך לאיזה ג'וב מסריח ואותו שלחו לחברון. כמה אירוני
אה? כל החיים אמרו לך להשאר במסגרות ואתה רק ברחת מהן, ועכשיו
זה סוף סוף משתלם לך. יחי ההבדל הגדול, כמו שלא אומרים.
אבל למי בכלל יש זכות להגיד משהו?
בטח לא לה, שרמוטה בת 16 שכבר בולעת שפיך.
ואתה חושב "יא בת זונה!" ובא לך להעיף לה סטירה ופתאום גם
לעצמך, "את בכית איתי ביחד בהלוויה שלו!". שרמוטה. עם מי עוד
היא הזדיינה מהחברים שלי?! שרמוטה של גראס.
היא תבוא לכל מקום שבו יציעו לה פרח בחינם.
בסך הכל ילדה טובה של אבא, רק שאבא לא בבית כמעט בגלל העבודה.
כן. ככה זה, במירוץ המטורף של החיים. זה תאכל או תאכל. זה
תזיין או שמישהו אחר יזיין, ואם אתה לא רוצה את הג'וינט הזה,
אז מישהו אחר ישמח. חבר חבר, אבל זה לא שהוא יחכה לך, כן?
הנה דבר אחד שלמדת בעצמך. קודם כל תסמוך על עצמך.

רק שהאחר כך כמעט לא מגיע. כנראה שהוא יגיע רק עוד כמה שנים,
אחרי שתאכל טריפים ופטריות בהודו ותחליט באיזה גלגל שיניים אתה
רוצה להיות בורג. ואם יהיה לך מזל אז תהיה בורג מזהב, כזה
שיכול לקנות בית עם שתי קומות וגינה, כמו שכל ההורים שלכם
רוצים, וקונה לילדים שלו סוני פלייסטיישן ובית ספר פרטי שיחנכו
אותם, כמו שכל ההורים שלכם עושים. וקונה מורה למדיטציה שיראה
לו את הדרך לאמת, כאילו שיש דבר כזה, ואתה הרי יודע שאין, הנה
עוד דבר שלמדת בקיבוץ.
אבל לפחות יש לנו את החיפוש, לא? ואל תגיד שזה לא משהו, כי אז
מה נשאר לך? חצי תעודת בגרות וחלום שבחיים לא יתגשם.

וזה לא שלא לימדו אותך לרדוף אחרי החלומות שלך, אבל גם את חבר
שלך לימדו. הוא רצה להיות מפקד ולתרום למדינה, ותראה לאן זה
הוביל אותו.
שלושה פסים על כל שרוול וחמישה מטרים מתחת לאדמה. בוא נגיד
שמשורר הוא כבר לא יהיה. אולי מוזה, אם הוא ייתקע בדרך לעולם
הבא כמו כל אלה שהלכו בלי לסגור את כל העניינים החשובים שלהם -
ובימינו הרי לא חסרים כאלה.
היי, זה לא שלך אין, הא? הרי הביטוי "שלם עם עצמו" בטח לא
הומצא עלייך, למרות שהיית רוצה לחשוב ככה. וגם העזת לנסות.
בסך הכל ילד טוב, אבל זה לא מונע ממך לחשוב עכשיו על משהו טוב
להגיד שיסתום לה את הפה ברגע שהיא תצא מהמקלחת, וזה הולך לקרות
בקרוב, אז כדאי שתצא מההכחשה.
בסך הכל תחבק אותה כדי שהיא לא "תרגיש מנוכרת" ומחר בבוקר תעשה
את עצמך ישן עד שהיא תסתלק. אחרי זה כבר תוכל לצאת גבר מול
החברים שלך. הם בטח לא יגידו לך משהו על זה, חוץ אולי מ"איזה
גבר" אחד או שניים שיעזרו לך להדחיק את האשמה - לא כלפיה,
כלפיי עצמך - עד הפעם הבאה שתבקר בקבר שלו, למרות שזה בטח לא
יקרה בקרוב.
הרי החיים ממשיכים, לא? ככה בטח היה אומר הפסיכולוג שהקיבוץ לא
שכר כדי לעזור לכם להתמודד עם זה. בסך הכל אין כסף, תקופה של
קיצוצים.
תגיד תודה שלפחות יש לך חדר משלך וחדר אוכל, כי לרוב האנשים
אין, ואתה יודע את זה טוב מאד.





אז אתה קם בבוקר והיא כבר נעלמה לבד, ילדה חכמה.
מוציא את הקופסא של הבוף ומתחיל לקסס. שתי סיגריות, כי למה
להכין עוד פעם בצהריים אם אפשר להקדים תרופה למכה. ראש אחד,
שניים, שלושה, וזהו. עכשיו כבר הכל יחסי.
אז אין בשביל מה להתעמק, נכון? פשוט תזרום עם זה. תשמע מוזיקה,
תכתוב - או יותר טוב - תדליק טלויזיה. אה, נהדר.
הגשמה עצמית בלחיצת כפתור. "זה ממש סמל לקידמה" אתה חושב.
רק תבחר. באחד הערוצים יש כוסיות בלונדיניות שרוקדות ובשני יש
כאלה עם שיער שחור שמדברות. כל מה שתרצה. ואם אתה במצב רוח
עמוק - אז ב"אקזיט" בדיוק מדברים על אהבה, בין קליפ אחד לשני,
שגם הוא מדבר על אהבה.

תוריד עוד ראש, אוי, איך שאתה אוהב את הטקס הזה.
עכשיו זה רק אתה והבאנג, עכשיו זה רק אתה ועצמך. כמו סיגריה,
כמו להביא ביד, זה ממש כמו לעשות מדיטציה. להסתכל פנימה, להיות
אמיתי. רק חבל שאין לך מה לעשות עם זה חוץ מלהוריד עוד אחד.
אתה הרי לא צריך להוכיח כלום לאף אחד. וגם מי שאומר שכן, גם
הוא היה רוצה לזיין אותה אתמול, ואתה יודע את זה טוב מאד.

שיחקת אותה, אין ספק שהחיים פרושים לפנייך ואתה יכול לעשות מה
שאתה רוצה. כל כך הרבה אפשרויות שאפשר להשתגע.
אבל אתה עוד צעיר בשביל להשתגע, שלא לדבר על להיות כנה עם
עצמך. ולא שאתה יודע בדיוק מה זה "עצמך" - בסך הכל מתקלח, ישן
ואוכל עם אותם אנשים מגיל אפס ועד עכשיו.
טוב, אז לפחות עד לפני שבועיים, כשהראשון נפל.
וזה לא שידעת שזה הולך לקרות... זה לא שהוא היה מגיע לקיבוץ
ומתמרמר על המצב שלו, אולי חוץ מכשהוא היה שיכור, אבל אז למי
יש כוח להקשיב.
וגם אם היית מקשיב, זה לא שהיה לך באמת מה לעשות, אולי חוץ
מלצאת להפגין נגד הכיבוש, כאילו שזה היה עוזר.
זה לא כאילו אי פעם שאלו אותך מה אתה רוצה לעשות עם עצמך לפני
שאמרו לך מה טוב בשבילך.
אבל מי אתה בכלל שתתלונן?! זה לא כאילו גדלת באיזה רחוב קשה עם
אבא מכה. זה לא כאילו שלא נתנו לך חוג קראטה וכדורסל ופסנתר
וספרים, ופלייסטיישן ומה שרצית. בסך הכל ילד שמנת מפונק. תגיד
תודה שגדלת בקיבוץ. לפחות הייתה לך הזכות ללמוד מה זאת קהילה
אמיתית, אה? עם חגים ואולם אירועים ודף מידע וחדר אוכל, ועל
האש עם החברים בכל יום עצמאות. זה לא כאילו מישהו קרא למשטרה
אחרי שפרצתם לבית ילדים וגנבתם משם ארטיקים.
ואתה שמח מאד שזה ככה. לא היית רוצה תיק במשטרה, נכון?
אל תגיד שהקיבוץ לא דואג לילדים שלו, כי הוא כן. לפחות כשלך
שיעמם בערב היה לך מועדון נעורים ללכת אליו, ולא איזה גינה או
רחוב עם נרקומנים. אז תגיד תודה לפני שאתה זורק ביצים על האוטו
של המזכיר. ב.מ.וו. ב.מ.וו., אבל אבל מי אתה שתגיד משהו? הוא
עבד קשה כל החיים בשביל זה. כמו הסבים שלך שברחו מרוסיה כדי
לפנות אבנים ולהילחם בערבים, ובזמננו הרי יש לכל אחד את הזכות
להגשמה עצמית ורדיפה אחרי האושר - כראות עיניו וכעומק כיסו.
ואל תעמיד פנים שאתה לא שמח על זה.

דפיקה בדלת. אתה מסתיר את הבאנג ופותח. זאת היא. היא שוב
שיכורה על הבוקר? אתה מכיר את המבט הזה. היא באה לכאן מסיבה
אחת בלבד. לך על זה, גבר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם כולנו היינו
פלישתים, העולם
היה נורא נחמד.


(מערבל בטון, חי
בעבר, או שמא
בעתיד?)


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/5/05 1:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורי ברונפנברנר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה