כן מכירה אותו... לא מכירה אותו... טוב.. אולי חסרים לי עוד
כמה אחוזים... "כמה" זו מילה מצחיקה... כמו "בהזדמנות" זה בכלל
לא מוגדר... הרי חסרים לי עדיין אלפי חתיכות קטנות בפאזל הזה
כדי להרכיב את התמונה השלמה שלך... אף פעם לא תתן לי להגיע
ל-100 אחוז...

"אני אוהבת אותך" העזתי להגיד... אבל למה? על מה? מי אתה
לעזאזל שככה הסכמתי לפתוח את הלב שלי בפניך? שויתרתי על כל
החומות ולהשאר חשופה ופגועה מולך?

לוחצת על PAUSE בסרט שרץ כבר 10 חודשים... מתחילה להריץ
לאחור... מנסה להבין אותך... הכי חשוב את עצמי: אולי בגלל
הצורת כתיבה? אבל זה נוראי... כי אין כאן שום דבר יחודי... אתה
מתכתב ככה עם כל אחת... זה הסגנון שלך... הוא לא קשור אלי...
הוא קשור אליך... אז לאהוב אדם על משהו שלא קשור אליך זה
טיפשי. טוב... אולי חוץ מ"המלאכית" שהיית אומר לי לפעמים ואני
מאמינה שלא אמרת לאף אחת אחרת... כל השאר הוא סתמי עבורך...
לקרוא למישהי נשמה... להגיד למישהי אחרת "איזה כיף לראות פנים
יפות כמו שלך על הבוקר" זה דבר חסר חשיבות עבורך... לכתוב לה
"התגעגעתי" - האצבעות שלך לא עצרו לפני שהן רשמו את זה...
כן... עושה סיכום ביניים לעצמי... הכתיבה שלו חדרה לי ללב...
טיפשה... בשבילו זה היה פשוט לכתוב לעוד ידידה... מה עשית מכל
מילה שנאמרה, ועוד יותר גרוע מכל מילה שלא נאמרה, כזה סיפור
גדול?

נו מילא, ממשיכה להריץ את הסרט... אולי בגלל אותה הפעם
שהשתכרתי וחיפשת אותי? גרם לי להרגיש חשובה... כאילו... אף אחד
אחר לא חיפש לפני... אבל גם את בת דודה שלך חיפשת תמיד כאשר ל-
5 דקות לא ראית אותה... אז מה עשיתי מזה כזה ביג דיל? אתה אדם
שפשוט אכפת לו... שוב... זה קשור אליך... לא אלי... ממשיכה
לחפש - אולי בגלל הפעם ההיא שהרגשתי רע וחיבקת אותי? אולי בגלל
אותה פעם שאמרת "כן!!! צאי לי מהחיים" ואז התחרטת? לא...
שוב... זה קשור אליך... אתה לא מסוגל לראות מישהו שכואב לו...
בטח לא אם זה איך שהוא קשור אליך... רצית לסיים... מזמן... רק
בלי הכאב הזה שלי... נשארת בגלל המצפון שלך... לא בגללי...

ממשיכה להעביר בזהירות את הסרט... אולי בגלל המזוודה הענקית
ההיא שמעל הארון שלך? ביום שפתחת אותה על המיטה חשבתי שפתחת את
הלב שלך אליי. כל הילדות, אבא, אחות ואמא יקרות... אתה שהרי
מגן על הפרטיות שלך בכזו קנאות מטורפת פורש בפני תקופה חשובה
כל כך... למה ניסיתי למצוא לזה משמעות... למה? זה לא קשור אלי,
זה קשור אליך - אתה רצית סוף סוף לדבר על הדברים האלה, לראות
שוב את התמונות האלה ולא העזת... ואז קיבלת אומץ... אני פשוט
הייתי בסביבה... זה לא קשור אלי, זה קשור אליך.

הסרט ממשיך לרוץ - אולי בגלל אותן הפעמים שהכנסת אותי לישון
לידך במיטה שלך? אני הרי אצטרך את כל האצבעות בידיים וברגליים
כדי לספור את כל הבחורות ש"ביקרו" בה... אבל על יד אחת את
הבחורות שנשארו לישון בה. מחייכת... הנה... מצאתי סיבה... ואז
החיוך נעלם - היה לו אכפת ממך, הוא ידע שאת רגועה שם לידו. רצה
שתשני כמו מלאכית. ככה גם הוא יהיה רגוע. זה קשור אליו... לא
אליך... איך שוב ושוב ושוב התבלבלת?

לא נשאר עוד הרבה מהסרט... הדמעה זולגת... מתחילה להבין שמעולם
לא היה שם משהו במיוחד עבורי... בשבילי... בגללי... הייתי עוד
אחת... אבל אחת מיוחדת שהסכימה להשאר בגלל אמונה טיפשית שמשהו
ממה שקורה שם קשור אליה... ולא רק אליו.
הגעגועים היו רק שלי, והאהבה הייתה רק שלי, והחלומות היו רק
שלי, והפחד היה רק שלי, והכאב עכשיו הוא אך ורק שלי.

בעיה שלך - כל החוקים היו ברורים - 2 קווים מקבילים לעולם לא
נפגשים!!!