דונה קריסטינה הייתה מאוד בודדה.

מאז שחר ילדותה היא הייתה מנודה מכל חברת בני גילה, כי פשוט לא
הבינה אייך לחיות עם רצונות של אחרים, הרי היא המרכז ואייך לא
כל תשומת הלב באה אליה. היה נדמה לה שאף אחד לא מבין אותה
וכולם נגדה. אז היא הסתגרה בביתה והתמסרה למלאכת האריגה, שכה
הייתה אהובה עליה. היא הפליאה לארוג אריגים מרהיבים. אבל מאי,
היא לא ידעה למכור אותם. היא חשבה שתמיד מנסים להוליכה שולל
במחיר נמוך יותר, אבל בסוף, תמיד מכרה את אריגיה בהרגשה מאוד
כעוסה, פניה היו תמיד מקורקמות
לא היה בית שלא היה בו אריג של דונה קריסטינה, למעשה כמעט כל
האריגים בכפר היו של דונה כריסטינה.
יום אחד, גלתה דונה קריסטינה תגלית מסעירה, היא למדה לשזור
חוטי זהב ככה באריג שאפשר היה לכתוב בכתב כמעט בלתי ניראה. רק
בזוית מסוימת ובאור מסוים הם היו נראים, וככה היא התחילה לארוג
אריגים עם משפטים הסמויים, לכל אחד היא מכרה אריג עם הדעות שלה
עליו.

על דונה מסינה הזקנה היא כתבה שהיא "זקנה מקומטת, חסרת שיניים
שהגיעה הזמן שתתפגר", כי היא הייתה קמצנית כלפיה.
על דון אלפונסו היא כתבה שהוא "חרמן זקן ויהיר", כי שלח ידיים
לעכוזה תדיר
על ג'וזפפה היא כתבה שהוא "עריץ נבזי", כי בעט בחתוליה
על דונה קלרה היא כתבה שהיא "סתם זונה של הנזירים במנזר סנטו
דומינגו", כי נהנתה מחיי מין סוערים שלה לא היו
על האחים ג'ובאני היא כתבה שהם "טיפשים כמו הפרות שלהם", כי
ככה זה
על הכומר היא כתבה שהוא "בועל קטינים שמן", כי לא העריכה את
חוכמתו וקינאה במרכזיותו בכפר

וכה היא עברה על כל אזרחי הכפר, אחד לא יצא זכאי משבט לשונה,
והאומץ שלה גדל וגדל, המשפטים התארכו והתארכו.

אחרי חודש בערך, כל תושבי הכפר היו מאוד עצבנים וחסרי נימוס
אחד כלפי השני, תגרות התחילו להתרחש
הכומר פאדרה מסינה היה חסר אונים מול התפוררות המוסרית של
קהילתו.

יום אחד ביישבו באולם הכנסייה בהשפעת אור מסוים וזווית מבט
מסוימת הוא ראה על האריגים שעל השולחן משפטים, הוא התאמץ
לקוראם והבחין בנאצות הרשומות ואז הכה בו הברק של הידיעה למהות
הריבים של קהילתו, האנשים בתת מודע ראו את המשפטים, הם נחרטו
בזיכרונם ללא ידיעתם ההכרתית והם הסתובבו ימים שלמים כועסים
עצבניים וחסרי מנוחה בלי לדעת את הסיבה. יום, יום עבר פאדרה  
מסינה בין הבתים בכפר וחשף את המשפטים, הכל היה ברור ונהיר
לאזרחי הכפר. הם החליטו להעניש את דונה קריסטינה, אבל גם
להרוויח כיון שרצו פיצוי על מעשיה הלא כשרים.
בלילה של פטריסיוס הקדוש, מגן האמת כנגד השקר, הם יצאו בתהלוכת
לפידים לביתה של דונה קריסטינה.
הכומר הדפק על דלתה, בתואנה של מעשה צדקה לקהילה שעומד להתקיים
בכיכר העיר והוא רוצה את עזרתה, דונה קריסטינה פתחה את דלת
ביתה, מיד כמה גברתנים, מהדייגים של הכפר אחזו בקריסטינה
השברירית ונשאוה לכנסיה, שם המתינו לה נשות הכפר עם אריגי
ביתן.
האמת נחשפה בפני קריסטינה ההמומה והזועמת. היא הוכרחה לפרום את
כל המשפטים הרעים ובמקומם לשזור את המשפטים הטובים על כולם ללא
יוצא מן הכלל בכפר.
וככה התוצאה הייתה הפוכה, כל התושבים היו שמחים, מנומסים, אהבו
איש את רעהו.
וככה בא השלום על הכפר הקטן ואפילו יה יותר טוב ממה שהיה
בתחילה. גם דונה קריסטינה מצאה את חלקת האלוהים שלה בין תושבי
הכפר...
...כי גם היא כתבה משפט טוב על עצמה...

הנוסע השמיני