[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מזל שהגעתם עכשיו. באמת מזל גדול. בדיוק כרגע התחיל להיות
מעניין.
עד לפני כמה דקות עוד היה ממש משעמם בחיים שלי. שעמום אמיתי.
לפעמים אפילו הייתי חושבת לעצמי שאולי אני בכלל מתה, ופשוט לא
שמתי לב, ובגלל זה הכל כל כך חסר עניין.
ורק בגלל שאלוהים עוד טורח לשלוח לי סימנים קטנים כאלו, כמו
פרחים באביב ובדידות בסתיו, אז אני יודעת שאני עוד בחיים. וגם
בגלל שלפעמים כל כך כואב לי. ובמוות לא כואב כמו בחיים.
יכול להיות שדווקא הייתי מעדיפה למות, מאשר להיות נידונה כל
חיי למאסר של שעמום וגעגוע למשהו שאני אפילו לא יודעת מהו. אבל
כל זה בכלל לא רלוונטי, כי הנה - במילא עכשיו התחיל להיות
מעניין.

לפני בערך שעה, אולי אפילו פחות, דפקו אצלי בדלת. אני חושבת
שלפחות שנה אף אחד לא דפק אצלי בדלת. והנה, לפני שישים דקות,
פלוס מינוס, נשמעה דפיקה ידידותית על הדלת שלי.
בהתחלה לא כל כך ידעתי מה לעשות. חשבתי להתעלם ולתת לזה לעבור,
אבל משהו משך אותי בכל זאת לקום ולפתוח.

מולי עמד מלאך. מלאך אמיתי, אורגינל, עם כנפיים והכל.
בהתחלה הייתי בטוחה שעובדים עליי או ששוב מנסים למכור לי ביטוח
חיים.
כבר שנה שבחור בשם עידו מתקשר אליי כל יום ומנסה למכור לי
ביטוח חיים. וכל יום במשך שנה אני צוחקת לו בטלפון והוא נעלב
ומנתק. זה לא שיש לי משהו נגד ביטוח חיים, אני פשוט לא מאמינה
שצריך לבטח חיים של מישהו שמחכה למות. עידו הזה מבקש ממני
להעריך את החיים שלי בכסף, ואני אפילו שקל לא מוכנה להוציא.
אבל ייאמר לזכותו שהוא לא מתייאש.

בכל מקרה, אחרי דקה קלטתי שזה לא עידו שעומד מולי.
המלאך חייך, שאל אם הוא יכול להיכנס, ומבלי לחכות לתשובה,
נכנס.
הבטתי בו בהלם. לא ממש הבנתי מה יש למלאך לחפש אצלי.
שאלתי אותו אם הוא רוצה לשתות משהו. הוא ביקש קולה. אחר כך
הסביר לי שבמקום שממנו הוא בא, אין קולה, כי אלוהים לא מרשה
להתעסק עם דברים שאין לו מושג ממה הם עשויים. עם סמים, לעומת
זאת, אין לו בעיה.
הבאתי לו קולה ושאלתי אותו איפה המקום הזה שממנו הוא בא. הוא
הביט בי מופתע.
"מה זאת אומרת? העולם הבא".

אז יש עולם הבא. ומסתבר שהוא לא כזה מציאה.
המלאך הסביר לי שהאנשים שם חיים בדיוק כמו שהם חיים כאן. במין
רדיפה אחר חיי נצח. והם לא מבינים שאין חיי נצח. שזהו, זה
הסוף.
הוא הסביר לי שאלוהים רוצה שנחיה את חיינו כאן כמו שצריך,
ושהעולם הבא אמור להיות מין בית אבות שכזה. מקום שמגיעים אליו
כדי לבהות בטלוויזיה עד שמתים.
ולכן המלאך נשלח אליי. כי אני מפספסת הכל. כי אני יותר מדי
מחכה למוות, ולא שמה לב לחיים שיכולים להיות לי כאן, בעולם
הזה.
הסברתי לו שאני לא מחכה לעולם הבא, ושפשוט לא ממש אכפת לי
מהעולם הזה. תוך כדי שאמרתי לו את זה ידעתי שאני משקרת לו
ולעצמי.

המלאך קם, פתח את כנפיו לרווחה, העביר אצבעות בנוצות שלו ואז
הביט למעלה.
"אין לך מה להפסיד", הוא אמר לי.
הוא לקח עוד לגימה מהקולה והלך.

אחרי כמה דקות הרמתי טלפון לעידו. מה אכפת לי לתת לו לנסות
לשכנע אותי?
הרי במילא אין לי מה להפסיד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"הבל הבלים, הכל
הבל"

(קוהלת, במדרגות
עם הזבל)

חזל זצל


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/7/05 20:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדי סטקה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה