החיים בישראל שונים מחיים בארצות אחרות. כולם פה לחוצים
ועצבניים אין להם סבלנות לכלום. רוצחים פה אנשים בגלל
שטויות... אתה יכול ללכת ברחוב ולהיסתכל על מישהו בזווית לא
נכונה וישר סכין. אנשים גונבים מרמים משקרים והכול בשביל
כסף... סמים הולכים פה חופשי אין יום שלא יעבור ולא תחטוף איזה
קללה צעקה או אפילו מכה.
כבוד לזקנים או נכים אין פה בגרוש. הגזענות פה מדהימה.. .כולנו
יהודים (הרוב) אז למה לקטלג? למה לגרום למישהו להרגיש נחות כי
הוא מעדה שונה?
בכבישים כולם כאלה לחוצים לעבור ת'ירוק שלא משנה מה יקרה הם
יטוסו. אין יום שלא תשמע על איזה תאונה שקרתה בלי שום סיבה על
בנאדם שנרצח בלי שמץ של היגיון. כולם מתפלאים למה עמים אחרים
שונאים אותנו... אבל מה אתם מתפלאים? אנחנו נלחמים אחד בשני
בלי שום סיבה אז למה שהם לא יעשו אותו דבר?!
נכון אני שופטת לא כולם כאלה אבל הרוב כן. הארץ הזאת הוקמה
מתוך אהבה, תקווה, ציונות והקרבה. אבל תראו לאיפה הגענו... אני
בטוחה שזה לא היה החלום של אבותינו... של האנשים שנלחמו על
חייהם בשואה ולפני ההקמה. החלום שלהם היה להקים מדינה של אחוות
אחים אהבה.
אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו בראי ולשנות את החזות להיות יותר
סובלניים וקשובים ואדיבים ולהפסיק עם הסטיגמות.


אין לנו שום סיבה להילחם אחד בשני אנחנו עם... אנחנו העם
היהודי.