להתחיל? להתחיל מה? על מה הגבירה המדהימה במקוריותה הזו
דיברה?... היא בהחלט הייתה טיפוס מוזר... תמוהה במקצת... לא
ברור בדיוק מאיפה היא באה אבל בטח שלא מיפו, כי כאן בעירנו
הזקנה והחרוכה אין סיכוי שפלא כמותה יסתובב ואני לא אכירו.
יותר מכך, אפילו אם אני לא הייתי מכיר אותו אז בוודאי שאמי,
גברת רכילות מכובדת למדי בעירנו, הייתה מכירה אותה, וטורחת
לספר לי עליה ולהזהיר אותי מלהתקרב... משום מה אמי תמיד שנאה
את הבחורות המדהימות האלו, השונות, היא הייתה בעד שאני אצא עם
אפרת, הבת של יצחק ושרית, השכנים המציקים שלנו. בנות מסוג אפרת
היו הבנות הרגילות ביותר שאלוהים טרח ליצור בעולמנו הדל,
וייתכן שאני אומר את מה שאומר כי מעולם לא יצאתי מיפו, אבל כל
הבנות הרגילות ברגילותן האלו התמקמו בעיר יפו סביב הבית שלי,
ותמיד כשאמי חששה לחיי הזוגיות שלי... וגם לצערי הרב לחיי המין
שלי, היא הייתה טורחת להזכיר לי ברוב תמימותה שישנן נערות רבות
שרק מחכות שאציע להן את חברתי וכדאי שאמהר כי בנות אלו מבוקשות
למדי... אמי נטתה להגזים... במקצת... היא אהבה להיות דרמטית
והשליכה את זה על כל מישור בחיים שלה וכמובן בחיים שלי... אז
אני הייתי אומר לה שבנות כמו אפרת ואלונה ודקלה לא מתאימות לי
ובהחלט הן בנות נחמדות מאוד אבל לא מה שאני מחפש, ואז היא
הייתה מכווצת את שפתה העליונה ופונה אליי במין אדישות נוראה
שכזאת ואומרת "אם תהיה כזה בררן, אתה תמות לבד..." ומפנה אליי
את גבה והולכת... כשהייתי עוד צועק לה מרחוק "אז שאני אהיה
לבד! עדיף מלהיות עם בחורה רגילה ו...  אממ ו... רגילה!!!" אני
מעריך את עצמי כאדם בעל אוצר מילים נרחב ועשיר אבל בו ברגע אני
חושב שלא היו לי עוד מילים לתאר את הבנות האלו... כה רגילות
בפשטותן... ואז היא הייתה מסתובבת למכת הנוקאאוט הסופית וחורקת
"הבנות הרגילות האלה כוללות בתוכן אותי, את סבתא שלך ואת כל
הנשים במשפחה... אז תזהר במילותייך!" אולי היא צודקת, אולי
הבנות האלו באמת ממלאות הרבה חללים בחיי, ואולי גם זו הסיבה
שכל כך נמאס לי מהן... שהן כל כך רגילות בעיני, כי הן פשוט
סובבות אותי מכל עבר... אבל זו, זו שעמדה מולי באותו רגע הייתה
כל כך לא רגילה... כל כך מיוחדת... הרגשתי את שפתותיה האדומות
פועמות מרוב אדימותן... היא כולה - מדהימה. קדושה. עמדה בצורה
כה נשית ועם זו כה פראית, אני מתנשף עדיין מהריצה אחריה, מנסה
לתפוס את נשמתי בעיקר כי לא רציתי להיראות כבחור שלא בכושר, כי
אנשים שהם לא בכושר, בייחוד בגילי, כשאני אמור להיות בשיא
אוני, הם אנשים עצלנים... ולא רציתי להיראות בעיניה כעצלן...
בייחוד לא כעת... בתחילת ההיכרות שלנו...
"נו?... אתה בסדר? אפשר להתחיל?"
ואני, מנשימה מקוטעת לנשימה מקוטעת, פולט "להתחיל... מה...?"
זכרוני מתחיל לשוב אליי... אני מתחיל להסתכל סביב להכיר את
הכל... אבל משום מה שמי עדיין אינו חוזר אליי, הרי אני הרגע
נזכרתי באמי וכל משפחתי, שכניי ודעותיי... אז איך זה שפתאום
שמי נאבד לי???
"ג'ו?" אה... כן... היא כעת קוראת לי ג'ו, אני דווקא אוהב את
השם הזה... הוא ממש נחמד... האם לשאול אותה את שמה? או שזה
יהיה חצוף מצדי... אולי היא לא רוצה להזדהות, הרי היא נראית לא
מקומית, אולי היא לא רוצה שאנשים ידעו עליה?
"אממ כן, כן, אני בסדר... מה להתחיל?"
"להתחיל מה?... להתחיל לספק את יצר הסקרנות המפותח שלך..."