תמונה ראשונה - פתיחה:
עובדי הארמון מסתובבים בארמון. מברכים אחד את השני בקריאות
"ערב טוב" וכדומה.
עובד א', מסתכל לצדדים לראות שאף אחד לא מסתכל עליו וקורא בלחש
לעובד ב'.

שתים-עשר הנסיכות/ עובדי הארמון והמלך
עובד א:
שמעת?

עובד ב:
על מה?

עובד א:
שתים-עשרה הנסיכות

עובד ב:
מה איתן?

עובד א:
בכל לילה הן בורחות

עובד ב:
לאן?

עובד א:
איש אינו יודע!

עובד ב:
ומה עם המלך?

עובד א:
המלך משתגע! הוא לא מצליח להבין...

פזמון - עובדי הארמון:
מה יהיה איתן? שתים-עשרה הנסיכות
מה יהיה איתן? לאן הן כבר הולכות
זו חידה בלי פיתרון, איש לא מצליח לגלות
היכן השתים-עשרה, בכל לילה מבלות


המלך: ברוכים הבאים לממלכת גרייספון. אני המלך, ואתם כעת
נמצאים בארמוני, ואם יורשה לי לומר, אחד הארמונות היפים ביותר
שראו עיניי אדם. אני שולט בממלכה היפיפייה הזו - וזה לא פשוט
כמו שנדמה לכולם. בשביל להיות מלך צריך להיות הגון והגיוני,
בעל אופי חזק אך גם רך שצריך, והכל כמובן לטובת נתיניי הרבים.
מלכה? איפה באמת המלכה... המלכה שם למעלה, בין העננים, אשתי
היקרה, נפטרה לפני שנים, מיד לאחר שילדה את ביתנו הצעירה
איזבל, אחת משתיים עשרה בנותיי, הנסיכות. אוי... מה יהיה איתן?
שתיים עשר הנסיכות? הכל היה הרבה יותר קל לפני שנפטרת יקירתי


פזמון- עובדי הארמון:
מה יהיה איתן? שתים-עשרה הנסיכות
מה יהיה איתן? לאן הן כבר הולכות
הגברים לא מבינים, הנשים אינן יודעות
מה השתים-עשרה, בכל לילה זוממות


המלך: לגדל לבד שתיים עשרה נסיכות זה לא קל. ושלא תבינו לא
נכון, אני אוהב כל אחת ואחת מבנותיי אהבת אין קץ! אך בלי אימן
היקרה זה קשה, גם לי וגם להן. אני עושה כמיטב יכולתי אך הן?
בשלהן. השמועה כבר עברה בכל רחבי הארמון והממלכה. "מה בנותיו
של המלך עושות בלילות?". אני לא הבחנתי בדבר, עד שהעפתי מבט
בחשבונות התשלומים של סנדלר הארמון. אלפי מטבעות מתבזבזים ללא
סיבה.

(הסנדלר נכנס ונערך מן שחזור של המקרה)

הסנדלר: מלכי, אני נשבע בכל היקר לי, ההוצאות האלה מוצדקות

המלך: מוצדקות?! אלפי מטבעות על נעליים? נעליים?!

הסנדלר: כן מלכי. אלו הבנות, בנותייך היקרות, בכל יום באות
לבקש נעליים חדשות! ראה מלכי, ממש עכשיו קיבלתי מבנותייך את
הנעליים שהכנתי להן ממש אתמול. ראה עד כמה הן הרוסות!

(המלך חוזר לדבר אל הקהל)

המלך: מיד ניגשתי אל בנותיי, לברר מה קרה. אבל הן...

(שחזור נוסף נראה ברקע)

אנטונלה: זה הסנדלר!

מיכאלה: הוא לא יודע להכין נעליים

מריאלה: רק מכניסה רגל לתוך הנעל ו-הופ! היא נקרעת

פרונלה: תפטר אותו אבא!

כל הנסיכות: תפטר אותו!

המלך: שמעתם? ככה הן מדברות על סנדלר הארמון, שנבחר מכל
סנדלרי הממלכה, וידוע בשמו הטוב וביכולותיו האדירות. היה לי
קשה להאמין שהוא הסיבה להוצאה המיותרת. וכמובן שצדקתי: מיד
נפוצה שמועה חדשה בקרב עובדי הארמון, אשר בסופו של דבר גם
הגיעה אליי

פזמון- עובדי הארמון:
מה יהיה איתן? שתים-עשרה הנסיכות
מה יהיה איתן? לאן הן כבר הולכות
הגברים לא מבינים, הנשים אינן יודעות
היכן השתים-עשרה, בכל לילה מרקדות

המלך: רוקדות?! רוקדות בכל לילה?! בורחות לרקוד?! אני חייב
לעשות משהו בעניין!

המלך:
אין בי עוד כוח איתן להתמודד
שתים-עשרה בנותיי אוהבות להתמרד
האם מתי שהוא אצליח לגלות
לאן בכל לילה, בנותיי נעלמות.

פזמון-המלך:
מה יהיה איתן? שתים-עשרה הנסיכות
מה יהיה איתן? לאן הן כבר הולכות
זו חידה בלי פיתרון, איש לא מצליח לגלות
היכן השתים-עשרה, בכל לילה מבלות

פזמון- עובדי הארמון:
מה יהיה איתן? שתים-עשרה הנסיכות
מה יהיה איתן? לאן הן כבר הולכות
הגברים לא מבינים, הנשים אינן יודעות
היכן השתים-עשרה, בכל לילה מרקדות.


בקרוב עוד קטעים...