כואבת, שוכבת וחושבת עליך.
מגששת באפלה, את הדרך אליך.
ידי הקפואות לא מוצאות מנוחה,
מדמיינת את דמותך וכמעט נוגעת.
נשמתי מתעתקת למשמע קולך,
וגופי כולו מתרגש ורועד.

רוחות חודרות את גופי, ונשמתי כמעט נעלמה.
אתה שואב ממני את כל כוחותיי האחרונים.
אני נשברת אך אתה אינך מוותר,
לא עוזב אותי לנפשי,
אתה מפזר מלח על גן עדן של שושנים.
שרף אותם עד שצבעם השחיר והם כולם קוצים.

מלאך שומר שלי, הינך מגן עליי?
פעם היית עוטף אותי במשי מלטף,
עכשיו אני רק מקווה שלא שכחת אותי.

השאלות העולות בי, מציפות אותי בדאגה.
אתה לא נותן תשובה וגם לא תקווה.
חיוכים מזויפים צורבים את נשמתי,
מותירים אותה ריקה ואדישה לכל תחושה.

אור קטן אחד מעיר בי חיוך,
נגיעה אחת שלך נותנת לי חיזוק,
נשיקה רכה אחת ממלא אותי בתשוקה,
מילה טובה ממך מחליפה את הדמעה,
וחיבוק אחד גדול ממך מחזיר לי את הביטחון.