פעם היה כאן ים גועש,
וספינות לא תרו אותו -
והרי בשביל מה להכנס לסופה?

לפני כן היה אותו ים, אך שקט היה.
וספינות לא תרו אותו -
כי מיראה רק לחשו על עומקו.

ועכשיו ועמק צחיח נותר,
עם זרזיפי מים קלים, הדים לזרמי מערבולות עבר
וספינות לא תרות אותו, אף לא ספינות מדבר -
כיוון שביום חם מדי, ובלילה כל כך קר.

דימויים מוגזמים, חרוזים מאולצים,
שיר טיפשי על מצב טיפשי.
ואני רק זה,
כל זה.

אלפי התחלות,
ותמיד אותו סיום מקוטע,
כמו מתניע מכונית בבוקר חורפי.
ואין זרימת נוירונים,
הכל אשמת מפלג לא מקורי.