אני מבטיחה לך,
אני לא אשכח.

לא אשכח את מבט עיניך
כשדיברת עליו.
את דבריך על האיש ההוא,
על החבר,
על האדם שנתן את הכול ואיבד את חייו,
למען המולדת.
לא אשכח את ערך המולדת.
"הוא נלחם, והוא נלחם בכל מה שהיה לו, הוא..."
את קולך החנוק מבכי,
את דמעותיי -
כשלא יכולתי להתאפק מלבכות.
אני מצטערת,
שלא הייתי מספיק חזקה בשבילך.

לא אשכח את האנחה שנפלטה מפיך,
לפני שהספקת לעצור אותה.
לא אשכח את הרעד שעבר פתאום בקולך,
בכל גופך,
את היד ששמתי על כתפך, שרעדה.
את החולצה הדקה,
את הפחד שאחז בי -
למראה שבירתך הנפשית,
הפנימית,
הנוגעת.

לא אשכח את הדמעות שרצו להן על לחייך,
את הבכי שהתפרץ ממך,
את טעם העצב העמוק מכל,
את טעם האובדן.

אני מבטיחה סבא,
אני לא אשכח.

גם אם אתאמץ,
אבל לא אתאמץ.

היום, אני נותנת לפחד להשתלט,
היום אני נכנעת לרגשי האובדן,
היום אני בוכה,
ומתבודדת.
היום אני איתם.