[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אביטל מאור
/
הגרביל משמורת שיזף

לזכותו ייאמר שדרכו הפתיינית הייתה משובחת, שלא לומר משומנת
היטב ומקצוענית לעילא ולעילא.
בתחילה רק טפטף רמזים קלושים, כמו הזרעונים על שביל הטשטוש
שהוא יודע ליצור באמצע השמורה עם מגב. מחליק את הקרקע באהבה,
מותח אותה כמו שמיכה בבית מלון ומפזר גרגירים של דברים
שמכרסמים אוהבים. אז הם באים. מי לא אוהב ארוחות חינם.
הדואר האלקטרוני לא הסגיר דבר, הגליון האישי שמילא באתר
השידוכים ציין השכלה אקדמית גבוהה, מבנה גוף מוצק. אוהב טבע.
מי לא אוהב טבע. במתחם שינקין אפשר למצוא הרבה זנים על סף
היכחדות שהלב נכמר מהם ומתחשק ללטף בלילה באיזו מחילה.
אז עניתי לו.
התכתבנו במיילים בטירוף.
הוא אמר שהוא אוהב את הלילה ואני שמחתי. אין כמו חיי הלילה.
אני, אור השמש הופך אותי לפסיכוטית. אמיתי. פעם השתוללתי בבנק
כי לא קיבלו אותי ראשונה בשמונה וחצי בבוקר. זה שיא היום שלי.
כשמפציע הבוקר אני נרדמת לשחר של נמנום עמוק ומחכה שהלילית שבי
תתעורר מעצמה. ככה טוב לי.
שמחתי שמצאתי נפש תאומה כזו. זה לא קל. רוב האנשים מצהירים שהם
מעדיפים את הלילה, אבל משכימים כדי לתת לשמש לאנוס אותם כל
היום. אני לא.
אני נרדמת רק אחרי סיבוב ברים ובקבוק יין לפחות. לפעמים אני
מגוונת בוודקה קפואה ושמנונית. אבל רק סטולי. עד היום עוד אף
אחד לא עמד בקצב. אפילו מי שרצה מאוד.
התכתבנו חודש. הוא אמר שהוא עובד בעבודה קצת משונה, ואני מייד
התנדבתי לספר לו על שלי. הוא אמר שהוא לא תמיד נמצא במרכז,
ואני חשבתי שלצאת לפעמים מהבועה של אלנבי, זה לא דבר נורא כל
כך.
אחרי חודש הייתי כבר כל כך מאוהבת, כל כך קהת חושים עד שלא
נדהמתי כשסיפר לי שהוא מדריך בבית ספר שדה חצבה. האמת שבתחילה
חשבתי שהוא סלקטור באיזה מועדון חדש, אז פתחתי את התנ"ך של
הבילויים ולא מצאתי שום מועדון או פאב חדש שקוראים לו בית ספר
שדה חצבה. התביישתי. שאלתי איפה זה והוא אמר לי שזה בערבה.
כלומר, לפי דעתי, דרומית אפילו לבת ים. אבל הייתי כבר מאוהבת.

מרוב ייאוש לא עניתי עשרים וארבע שעות, מתלבטת מה לעשות עם
המידע הזה.
לבסוף החלטתי שהתמודדויות חדשות זה דבר חיובי. חוץ מזה אין דבר
ששתי אקסטות לא פותרות. לא?
תלמיד מחקר לתואר שני בזואולוגיה. עורך עבודת שטח בשמורת שיזף.
סינית הוא דיבר אלי הבחור, ואני עשיתי עצמי מבינה.
דרומית לצומת ראם התחלתי להרגיש את מועקת המרחבים שסוגרים עלי
בפתיחות הצלולה שלהם. כמעט ושלחתי לו sms שאני לא מגיעה. אבל
נשארתי מאובנת על הכסא באוטובוס וכרסמתי בשקט עוגית מריחואנה.
אין כמו להגיע מסטולית לבליינד דייט בערבה.
צחקקתי באושר כשעברנו את באר שבע והבנתי שהתקדמתי יותר מאשר
בעשרים הפגישות האחרונות עם הפסיכולוג הגיי שלי. או ככה לפחות
היה נדמה לי. בכל אופן, לי אף פעם לא נראה משונה שהוא עובד
לפעמים בתור עבד מין במועדון. עבדנו על ענייני פתיחות ויכולת
חשיפה, אז זה נראה מתאים.
בלילה גיליתי שבשמורת שיזף יש יותר חיי לילה מאשר במתחם ה-TLV.
והם אפילו לא צריכים לתדלק.
הוא היה אכן מוצק וחמוד במכנסי חאקי ונעליים גבוהות. הכי רטרו
שאפשר. נתתי לו את הקרדיט על זה.
תפסנו גרביל לצורך סימון. יש לו עניין כזה לסמן את כל הגרבילים
בשמורה. לצרכי מחקר.
חשבתי לעצמי שיהיה נחמד לעשות את זה בשינקין. לסמן את הזנים
המעניינים. תמיד סקרן אותי אם זה עם המכנסיים הסגולים והבנדנה
הוורודה הוא אותו אחד שעובר כל לילה, או אולי יש כמה מאותו
הסוג. מעניין.
הוא הסביר כל מה שצריך להסביר על הלוחות, על השבר הסורי
אפריקני, על כוחות טקטוניים ואיזה אגם מסתורי שנשאב אל תוך
השבר. זה מה שמסביר את מציאות המאובנים במדבר. כך הוא אמר. גם
בתל אביב יש מאובנים, רציתי לומר לו, אבל שתקתי.
הייתה דממה כזו שאפשר היה לומר עליה שהיא דממת קיפאון, אם
הייתי רוצה לשחק במבעים לשוניים, אבל אני, כל מה שרציתי זה
להרגיש את הלשון מלחכת את הפה היבש שלי, באותה רכות בה הוא
ליטף שממית לפני רגע.
הגרביל היה ג'ינג'י-בלונדיני, מתוק אבל עצבני. היה לו זנב ארוך
ובקצהו עטרת שערות סמורות מפחד, או משמחה, או לך תדע ממה. הוא
קפץ שוב ושוב בתוך הגיגית אליה הוא הוציא אותו מהמלכודת. הוא
סימן אותו בנקודת טוש שחורה על הגב ואחר כך היטה את הגיגית כדי
שהגרביל יצא לדרכו.
לא ראיתי שעטה כזו מטורפת מאז שאיזה סלקטור אמר לכמה ג'וחות
שהם יכולים להיכנס למועדון. היה רגע אחד של חוסר אמון ואחר כך
הם טסו פנימה לפני שהוא יתחרט.
אמרתי לו שהוא בוודאי ממהר הביתה לאישתו ומן הסתם הוא אומר "אל
תשאלי למה התעכבתי", והיא בחוסר אמון עונה לו "כן, כן, שמענו
את הסיפורים שלך".
הוא התפוצץ מצחוק. שכח את כל ההסברים על החשיבות של להיות בשקט
בשמורה ופשוט התפוצץ מצחוק. לרגע הייתי בטוחה שגם הוא תדלק את
עצמו כמוני. אני לא מכירה אף אחד שצוחק ככה בלי איזו תרכובת
כימית שדופקת לו את הנוירונים.
הייתי מרוצה מעצמי. אף פעם לא חשבתי שאני אוכל להצחיק מישהו
באמצע הלילה בשמורת שיזף.
אחר כך הוא התרומם ואמר לי "אבל שתדעי לך שהם יחידאים.
הגרבילים".
הוא שתק לרגע, מוצק ויפה באור החיוור של הירח והוסיף כצופן סוד
"למחר תכננתי טיול גמלים. מתאים לך?"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אלה שכבר יש להם
אוסקר, על מה הם
מפנטזים?


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/5/05 12:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אביטל מאור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה