[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כשהגעתי לצו הגיוס הראשון, לא היו לכך שום סימנים מקדימים
(למעט התקרית עם מצ"ח והמראיינת). הייתי בתיכון, והעתיד נראה
ורוד. לא ורוד סליחה ירוק, צבא אתם יודעים.

תמיד חלמתי להיות ירוק. אמרו לי שכל הלבנים הם מתנפנפים, ים,
ואויר, ועוד מעופפים סודיים ביותר. אבל הירוקים, אח! מה שאני
שמעתי על הירוקים. אפילו פעם כשאחי הגדול דיבר על הירוקים ועל
כמה מחבלים הוא פיצץ, שאלתי אותו למה הוא עצמו לא ירוק. לרוע
מזלי בדיוק בת דודה שלנו (יוצאת סיירת מטכ"ל, שייטת, סיירת
אגוז וחיל שלישות) הייתה אצלנו. הם דיברו על כמה שהנוף של תל
אביב מקסים, ואני חשבתי שלעולם לא אראה את תל אביב מלמעלה. היא
שמעה שאמרתי שהוא לא באמת ירוק. היא אמרה לו משהו על ג'ובניק
ואחרי שהלכה חטפתי סטירה מצלצלת. אבל אני בעצם סוטה מהנושא.
היינו בצו הראשון. בקיצור לאחר קורס הכנה של "רידום אישי"
לקראת הצו הראשון.

האמת שנכשלתי לחלוטין במבחן הפסיכוטכני. ידעתי יותר מידי. אבל
מה, אותי הצבא לא ישכח כל כך מהר. עשיתי ריאיון שיילמד כמור"ק
בקורס מראיינות בבקו"ם. מה היה? אז ככה: ב"רידום אישי" הם
מצמידים לך מרצה אישית שתכין אותך לצו הראשון. הבעיה שלי היא
שמאז שאני קטן נמשכתי לסמכות. יצאתי עם הסייעת של הגננת
כשהייתי בגן, יצאתי עם המורה לתנ"ך כשהייתי בכיתה ב4. רגע, אני
שוב סוטה מהנושא.

ככה: המדריכה שהצמידו לי הייתה כל כך ידידותית שבכל פעם שראיתי
אותה הדבקתי לה נשיקה. כבר אמרתי לכם שיש לי בעיה עם סמכות.
הבעיה התחילה כשעבדנו על שלב הראיון. למה בעיה? כי כשהגעתי
לריאיון, ישר הדבקתי למראיינת נשיקה במצח. למה במצח? כי אני
חייב להסתבך, ואמרו לי להשתדל לא לעצבן את מצ"ח. אז חשבתי
שנשיקה תעודד אותו. מה אני אגיד לכם פדיחה. אחרי בירור קצר עם
מפקד הבסיס, וחקירת הפסיכולוג שלי ע"י מצ"ח רצו לשחרר אותי על
סעיף נפשי. המראיינת שפודחה לחלוטין מכל הנושא החליטה להשתעשע
ושאלה אותי איפה אני רוצה לשרת. אמרתי לה בלי היסוס: "אני רוצה
להיות ירוק!" היא חייכה לקחה דלי של צבע וצבעה אותי בכמה
גוונים של ירוק. כשהגעתי הביתה רצתי לאחי בגאווה ואמרתי לו:
"אחי! הנה אני ירוק!" הוא הכניס לי עוד סטירה, ונעל אותי בתוך
דלי של סיד. לאחר מעשה התברר לי שהוא חושד שאימא שלנו היא בעצם
הרמטכ"ל הפרסי והפרעתי לו באמצע האזנות.

בינתיים למראיינת שצבעה אותי בירוק נולד אחרי שלושה חודשים
במזל טוב דרקון סיני. לא ברור כלל איך זה קרה. לאחר חודש ימים
ארה"ב פלשה לקוריאה, סין (ובראשה הדרקון שהוא בעצם תוצאה של
הנשיקה שלי עם אותה מראיינת, שהיא בעצם תוצאה של המדריכה שלי
מ"רידום אישי") התערבה והמערב כולו התמוטט כלכלית. אני לא
אבלבל אתכם עם העובדות אך בסופו של דבר אימא של הבן הדרקון שלי
הציבה אותי בתור דגל בקריה. רואים, בחיים לא הכל הולך כמו
שמתוכנן. הבן הדרקוני שלי הפך לשליט סין, אימא שלו למלכת
אנגליה, אחי לדגל ערב הסעודית (הוא תמיד רצה להיות ירוק),
והמדריכה שלי לעוד מגדל בעזריאלי. המצ"ח החליפו את שמם ללח"י.
(גם להם אין מושג מה ראשי התיבות) אני עם הצדדים הכחולים שבי,
והצדדים הלבנים שבי עד היום משרת את המדינה בתור דגל על גג
העולם. סליחה הקריה, ואגב הנוף של תל אביב באמת משגע!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
את מי אתה אוהב
יותר את אבא או
את בועז?

הגורו יאיא נשאל
את השאלה
הראשונה שלו,
שלוש דקות לפני
שהמציא את
הגלגל.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/5/05 9:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גל באום

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה