הדמויות

אלי  בחור כבן 30. גבוה וחסון מאוד.

אוסי  בחורה כבת 30. נמוכה ורזה מאוד.

עודד  גבר כבן 40. נמוך ורזה.

ברכה  אישה כבת 40. נמוכה ושמנמנה.


הזמן

החורף הבא או זה שאחריו.


המקום

פרברי מדינת היהודים.



תמונה 1

(אור עולה על דירתו של אלי. נשמע צלצול בדלת. אלי מגיח לחוץ
משהו וניגש לכיוון הדלת. הוא מחכה לצלצול השני ורק אז פותח.
אוסי נכנסת לחדר.)
אוסי: הקדמתי.
אלי: אני הייתי כבר מוכן.
(היא מורידה את מעילה והוא לוקח אותו ממנה ומניח על כסא בפינת
האוכל.)
אוסי: חם פה.
אלי: המזגן דלק כמה שעות ברציפות. כיביתי ממש לפני שהגעת.
אוסי: נורא נעים.
אלי: שאני אדליק אותו שוב?
אוסי: לא, לא. יופי ככה. ממש נעים.
אלי: טוב, אם יהיה לך קר תגידי לי.
אוסי: תודה.
(היא נגשת לפינת האוכל ומתכוננת להתיישב על כסא. הוא עוצר
בעדה.)
אלי: בואי, בואי... (מוביל אותה לכורסא נוחה בסלון.) בואי שבי
פה.
אוסי: תודה. (מתיישבת. הוא עומד מולה. פאוזה קצרה.)
אלי: אז מה?
אוסי: מה?
אלי: את רוצה משהו לשתות?
אוסי: מממממ... (משחקת בשרשרת שלה)
אלי: משהו חם? משהו קר?
אוסי: יין?
אלי: אני חושב שיש רק לבן.
אוסי: ידעת שאני באה היום ולא קנית אדום לכבודי?
אלי: אני דפוק, אני יודע. מכל הלחץ...
אוסי: אני צוחקת.
אלי: לא, את צודקת. הייתי צריך לזכור.
אוסי: שטויות... זה ממש שטויות. מה יש לך אחר חריף?
אלי: יש לי סוף של ג'וני ווקר וסוף של ג'ק דניאלס.
אוסי: אין לך משהו סגור? לא גמור?
אלי: אם את רוצה אני יכול לרדת לקנות...
אוסי: שטויות.... מה פתאום.
אלי: זה ממש לא בעיה. תוך רגע אני חוזר...
אוסי: אלי, ממש אין צורך.
אלי: את בטוחה?
אוסי: כן.
אלי: טוב, אז אני אלך להביא את הוויסקי.
אוסי: טוב.
(הוא נגש למטבח. יוצא מהבמה. היא נשארת בסלון לבדה, סוקרת את
הסובב אותה באי נוחות קלה. לאחר כדקה אלי חוזר בידו האחת שני
בקבוקים, ובשנייה שתי כוסיות.)
אלי: מה קודם? ג'ק או ג'וני?
אוסי: מה שבא לך.
(הוא מתיישב לידה. מוזג מבקבוק הג'ק דניאלס לשתי הכוסיות.
ומגיש לה אחת.)
אלי: בדיוק שתיים אחרונות.
אוסי: זהו?
אלי: בשני יש יותר.
אוסי: יופי.
אלי: ואם את רוצה, אני צ'יק צ'ק יורד ומביא עוד.
אוסי: ממש לא. אנחנו נסתדר עם מה שיש.
אלי: אם את אומרת. (מרים כוסו) אז על מה מרימים?
אוסי: לא יודעת. תחשוב על משהו.
אלי: לא יודע, אוסי. על מה מרימים באירועים מהסוג הזה?
אוסי: (מרימה כוסה) לחיינו! יהיה מה שיהיה.
אלי: מה שלא יהיה. (מקישים בין הכוסות ושותים. אלי שותה מעט
בזמן שאוסי גומרת את כל הכוס שלה בלגימה אחת.)
אלי: משתוללת... (מחייך אליה)
אוסי: צמאה... (מחזירה לו חיוך)
אלי: אז מה?
אוסי: מה? (פאוזה קצרה)
אלי: לא יודע. מביך קצת, לא?
אוסי: מוזר. בעיקר מוזר.
אלי: כן. (פאוזה קצרה)
אוסי: עבדת היום?
אלי: לא. הייתי אמור אבל ביטלתי.
אוסי: מחר אתה עובד?
אלי: בוקר.
אוסי: אני לא מסוגלת להתרכז בעבודה. לא מצליחה להתרכז בשום
דבר.
אלי: רק אל תתני לגליה הזאת סיבות לקטר עלייך.
אוסי: היא בכל מקרה מקטרת. מה זה משנה כבר...
אלי: את יודעת שאת על הכוונת שלה, והיא רק מחכה לטעות הכי קטנה
שלך.
אוסי: נמאס לי מהעבודה הזאת, גם כן.
אלי: אז אולי תיקחי קצת חופש?
אוסי: חופש?! הגזמת. עוד רגע מגיע חג ואתה יודע איזה לחץ יש
בחגים בחנות.
אלי: זה דווקא טוב הרבה עבודה. אין זמן לחשוב כשכל הזמן יש
תעסוקה.
אוסי: מסות של קליינטיות מעצבנות שרוצות שיעטפו להן למתנה כל
צעצוע מפגר. יושבות לי על הראש בזמן שאני עוטפת כאילו העטיפה
מעניינת בכלל מישהו. את העטיפה הרי גם ככה קורעים תוך רגע.
אלי: אפרופו מתנות, קניתי לך משהו.
אוסי: באמת? איזה חמוד. אני לא הבאתי כלום.
אלי: את רוצה שאני אביא לך אותה עכשיו?
אוסי: לא יודעת, אתה יודע מה זה. זה מתאים לעכשיו?
אלי: לא יודע. אפשר גם אחר כך.
אוסי: אז אחר כך.
אלי: טוב, אז אחר כך. (פאוזה קצרה)
אוסי: אולי נשתה עוד?
אלי: כבר?
אוסי: רק אם אתה שותה איתי.
אלי: יאללה. (מוזג לשניהם עוד כוסית מבקבוק הג'וני ווקר.)
אוסי: זה ג'ק עכשיו?
אלי: לא, את ג'ק גמרנו. זה ג'וני. (מגיש לה כוסית)
אוסי: ויש עוד?
אלי: מצחיקה. איך את תמיד דואגת שיישאר לך לאחר כך.
אוסי: נו, אז יש או אין?
אלי: את יכולה להירגע, אוסי. יש עוד מספיק להיום.
אוסי: אז על מה מרימים עכשיו?
אלי: לחיי ג'וני ווקר, לאן שהוא לא הולך....
אוסי: (מקישה בכוסו) לג'וני!
אלי: לג'וני! (שותים. שניהם שותים הכול בלגימה אחת.)
אוסי: אז מה? (מתקרבת אליו ומניחה את ידה על החזה שלו)
אלי: מה?
אוסי: התגעגעת אליי? (ממשיכה במסע ליטוף)
אלי: (מתרחק ממנה) ברור שהתגעגעתי. (קם)
אוסי: אז לאן אתה הולך?
אלי: לא יודע, אוסי. אני נורא מבולבל עכשיו.
אוסי: מה מבולבל עכשיו?
אלי: עבר בדיוק שבוע מאז שהתראינו פעם אחרונה, וכל מה שרציתי
בשבוע הזה זה רק לראות אותך. ועכשיו את פה.
אוסי: נו? עכשיו אני פה.
אלי: כן, עכשיו את פה.
אוסי: די, אלי. אל תתחיל עם זה בבקשה.
אלי: את צריכה להבין גם אותי. את צריכה להבין ש...
אוסי: (מתפרצת) מה, אלי? מה אני צריכה להבין?
אלי: עזבי, לא משנה.
אוסי: מה לא משנה? תגיד את זה.
אלי: עזבי, בואי נשכח מזה.
אוסי: איך אני שונאת שאתה עושה את זה.
אלי: את מה?
אוסי: שאתה מתחיל להגיד משהו ואז לוקח רוורס.
אלי: אני מצטער.
אוסי: מרגיז כל כך.
אלי: מצטער.
אוסי: אם אתה מתחיל להגיד משהו מן הראוי שתגיד אותו עד הסוף.
אלי: מן הראוי... (נאנח) מן הראוי הרבה דברים.
אוסי: אהההה אוקי. אני מבינה.
אלי: מה את מבינה?
אוסי: אני מבינה טוב מאוד.
אלי: מה את כל כך מבינה?
אוסי: זאת אני אשמה. אני לא בסדר.
אלי: אני אמרתי משהו כזה?
אוסי: אני קוראת גם בין השורות.
אלי: אין מה לקרוא. אם היה, הייתי אומר.
אוסי: אז תגיד.
אלי: אין מה. (פאוזה קצרה) אז את כועסת?
אוסי: (מחייכת) לא. אתה?
אלי: לא. (מחייך אליה)
אוסי: יופי.
אלי: יופי. (פאוזה. שתיקה ארוכה ומביכה)
אוסי: אז מה, שנשתה עוד אחת?
אלי: (נדרך מייד ומתחיל למזוג) קדימה!
אוסי: אל תמלא עד הסוף.
אלי: כבר מזגתי. (מגיש לה את הכוסית) לחיי...
אוסי: כן...
אלי: לא יודע.
אוסי: נו חייבים להרים לחיי משהו...
אלי: אז תגידי את.
אוסי: לא משנה. העיקר שלמשהו.
אלי: לחיי... (מתחיל לשיר) העם הזה, העם הזה, וכמה טוב שהוא
כזה, שהוא כזה!
אוסי: (מקישה על כוסו) דפוק. (שניהם שותים בלגימה אחת)
אלי: בקצב הזה אני מגיע לתחנה מחר חזק בהאנג-אובר.
אוסי: הייתה עבודה השבוע?
אלי: לא ממש. הבקרים שקטים בחורף. אם כבר אז בלילות.
אוסי: למה? בלילה יש יותר שריפות?
אלי: בטח. את יודעת כמה אנשים טיפשים הולכים לישון עם תנור
חימום דולק?
אוסי: לא. כמה?
אלי: הרבה יותר מדי, תאמיני לי. בקיץ דליקות זה מסביב לשעון.
אין יום ואין לילה. בחורף, אם קורה משהו במהלך היום זה בטח
איזה ברק שפגע בעמוד חשמל או משהו כזה. בחורף זה בעיקר בלילה,
האנשים עם החימום שלהם...
אוסי: ומזל שיש בתחנה עובדים כמוך שבזכותם האזרח הקטן יכול
לישון בשקט גם אם הוא שכח את התנור דולק ברוב טיפשותו.
אלי: את מקניטה אותי?
אוסי: לא. אני רצינית לגמרי.
אלי: פעם התלהבת מזה שאני כבאי.
אוסי: אני עדיין מתלהבת מזה. אף פעם לא היה לי חבר כבאי.
אלי: גם עכשיו אין לך חבר כבאי.
אוסי: נכון. (פאוזה קצרה)
אלי: תגידי...
אוסי: אהה?
אלי: את זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו?
אוסי: איזו מהן?
אלי: לא לפני חצי שנה. הראשונה ראשונה.
אוסי: קולנוע "לב".
אלי: "שמש נצחית בראש צלול"
אוסי: (נאנחת) איזה סרט...
אלי: יצאת עם העודד ההוא מהלימודים שלך.
אוסי: נכון. כזה טמבל הוא היה.
אלי: אולי טמבל, אבל אז הוא היה האויב מבחינתי. בגללו קיבלתי
"לא" ממך.
אוסי: אבל הרי ראית שהתעלפתי ממך כשפנית אלי. מה יכולתי לעשות?
בכל זאת, חשבתי שאני מאוהבת בעודד באותה תקופה. מהר מאוד הבנתי
שגם הוא כמו שאר הגברים של חיי, לא נועד בשבילי.
אלי: כמה זמן עבר מאז? שנה וחצי?
אוסי: משהו כזה. לא יודעת, אני לא מתייחסת לזאת כפגישה הראשונה
שלנו. אני מעדיפה לזכור את הכבאי החסון שעמד בפתח הדלת כשזברה
נתקעה על העץ. אם זה לא היה קורה באמת, זה היה התחלה של סרט
פורנו.
אלי: רק בשביל זה היה שווה ללכת להיות כבאי.
אוסי: רק בשביל זה היה שווה לקחת את זברה.  
אלי: זברה הסתומה הזאת. את זוכרת איזו שריטה היא נתנה לי אחר
כך?
אוסי: זה מאהבה. עוד לא הבנת כבר? חתולים שורטים מאהבה.
אלי: כן, אני יודע, אהבה כואבת.
אוסי: יפה. משחקים את משחק הקלישאות ולא סיפרו לי?
אלי: חשבתי ששוברים את הכלים ולא משחקים.
אוסי: אבל אני פה עכשיו. לא נשחק קצת? (קרבה אליו)  
אלי: אני לא בטוח שזה הדבר הנכון לעשות.  
אוסי: (מניחה ידה על רגלו) מי יודע מה הדבר הנכון לעשות?
אלי: (נוקשה) אני רציני, אוסי.
אוסי: (נסוגה) אני שמה לב.
אלי: מה, את באמת חושבת שאם נצחק על זה, זה לא יכאב?
אוסי: זה יכאב אותו דבר, אבל לפחות נצחק.
אלי: מה את רוצה?
אוסי: שתנשק אותי.
(אלי בבת אחת תופס אותה, אוחז בראשה ומנשק אותה. הם מתנשקים
בלהט. מתחילים לשלוח ידיים מתחת לבגדים כשלפתע אלי נעצר ומתרחק
מאוסי.)
אוסי: (עוד מסוחררת כולה) מה קרה?
אלי: אני לא חושב שזה רעיון טוב.
אוסי: (קרבה אליו) אתה לא רציני.
אלי: (נסוג) אני רציני, אוסי. אני לא מסוגל.
אוסי: מה זאת אומרת לא מסוגל? לא עומד לך?
אלי: עומד לי, עומד לי. זה לא העניין.
אוסי: אז מה העניין?
אלי: אני לא רוצה להתרגל למשהו שלא יהיה לי מחר.
אוסי: אליק, סיכמנו בטלפון שלא מדברים על זה, לא?
אלי: אז סיכמנו...
אוסי: גם סיכמנו על סקס פרידה, נכון?
אלי: גם סיכמנו לפני חודש שנעבור לגור ביחד.
אוסי: (מתרחקת ממנו. משלבת ידיים.) למה אתה עושה לי את זה?
(פאוזה קצרה)
אלי: (קרב אליה) אני מצטער.
אוסי: לא, אני מצטערת, אלי.
אלי: אל תצטערי. פשוט אל תעזבי. (מניח ידו עליה)
אוסי: אני לא יכולה. אם רק היית יכול להבין אותי.
אלי: אני מבין.
אוסי: לא, אתה לא. אתה לא יודע מה זה להיות אישה.
אלי: אני יודע שגם אני במצבך הייתי בטח מאוד מבולבל.
אוסי: זה העניין, מתוק שלי. אני כבר לא מבולבלת. אני החלטתי.
כשסיפרת לי לפני שבועיים לא ידעתי איך לעכל את זה. בכלל לא
הייתי בטוחה שנגמור בגלל זה. אפילו הלכנו לראות עוד דירה
יומיים אחרי, זוכר? אם יש משהו שאני אסירת תודה לך זה שסיפרת
לי לפני שנכנסנו לגור ביחד.
אלי: זה רק היה הוגן מצידי, לא?
אוסי: ברור. אתה כזה נשמה אתה.
אלי: אם אני כזה נשמה אז תישארי.
אוסי: די, אליק, בבקשה. אני מתחננת, אל תעשה לי את זה.
אלי: את מה? שאני מבקש שתישארי?
אוסי: כן.
אלי: למה? אוסי, את החברה הראשונה שלי. האהבה הראשונה שלי.
אוסי: היית כל כך מקסים והגון עד עכשיו. בבקשה אל תהרוס את
הפגישה האחרונה שלנו. אלי, אני החלטתי. אני לא יכולה להישאר
ואתה יודע את זה.
אלי: אני לא יודע את זה.
אוסי: אתה יודע את זה.
אלי: אני לא.
אוסי: אז תדע. אני לא יכולה להישאר. הייתי כל כך רוצה, אבל אי
אפשר.
אלי: זאת את תמיד אמרת שאם רוצים משהו נורא נורא נורא אז הכול
אפשר.
אוסי: כן, פעם האמנתי בהרבה דברים. פעם גם האמנתי באבירים
וסוסים לבנים ופיות.
אלי: והיום את לא מאמינה בזה יותר?
אוסי: אני כבר לא יודעת במה אני מאמינה, אבל אני יודעת שאני
מאמינה בעצמי. מאמינה באינסטינקטים שלי ובתחושות הבטן שלי, וכן
אני גם מאמינה בתחושות הרחם שלי.
אלי: ומה עם אני אוהב אותך, אוסי? אני אוהב אותך. זה לא יותר
חזק מהכול?
אוסי: גם אני אוהבת אותך, אלי. ולא, זה לא.
אלי: אני מבין. (קם וניגש למזנון עליו מונחת מערכת הסטריאו.)
אוסי: לאן אתה הולך?
אלי: (מכניס דיסק למערכת) שם לך משהו בשביל לקבל חיוך.
אוסי: (מחייכת) דפוק....  
(מתנגן moon river מתוך פסקול הסרט breakfast at tiffany's)
אלי: זוכרת?
אוסי: יו (קופצת)
אלי: כן כן...
אוסי: אני בהלם. מאיפה יש לך את זה?
אלי: זה לא שלי. זה שלך.
אוסי: מה?
אלי: המתנה. (מגיש לה את העטיפה)
אוסי: מפגר! (מעיפה אותו במכה על חזהו)
אלי: זוכרת שכשהראית לי את הסרט אמרת לי שאת חייבת את הפסקול?
אוסי: אתה בכלל לא רצית לראות את הסרט.
אלי: ואחר כך שמחתי שהתעקשת.
אוסי: ברור! זה הרי הסרט הכי מושלם שיש...
אלי: כאילו דאא...
אוסי: (צוחקת) תודה, דפוק אחד. זה ממש מקסים מצידך.
אלי: מה תודה? את חייבת לי ריקוד.
אוסי: !it would be my pleasure
(הוא מגביר את המוזיקה. הם רוקדים צמודים. מתנשקים. השיר נגמר
אך הם עדיין מתנשקים. לאחר כמה שניות הם מפסיקים. מביטים אחד
בשני בעיניים כשלפתע אלי קופץ לעבר המזנון ומוציא את הדיסק
מהמערכת.)
אלי: הנה... (מחזיר את הדיסק לעטיפתו ומגיש לה) מצטער שפתחתי
את זה.
אוסי: שטויות. תודה.
אלי: אין על מה.
אוסי: הדיסק מקסים. אתה מקסים.
אלי: תודה שהכרחת אותי לראות את הסרט הזה.
אוסי: אמרתי לך שאתה עוד תרצה לראות אותו שוב אחרי.
אלי: מכל הסרטים הישנים שאת אוספת זה הסרט שהכי אהבתי.
אוסי: breakfast at tiffany's הוא לא סרט ישן. הוא ageless
לחלוטין.
אלי: אם את אומרת. מה שכן, קתרין הפבורן הזאת באמת הייתה פצצה.

אוסי: אודרי הפבורן, דפוק. קתרין הייתה הכול חוץ מפצצה.
אלי: מה שתגידי. את הרי יודעת שבסופו של דבר לא ממש התחברתי
לשאר הסרטים הקיטשיים שלך.
אוסי: אז למה לזה בכל זאת התחברת?
אלי: לא יודע. אני מניח שבגלל הסוף שלו.
אוסי: כן, אין על הסוף.
אלי: חבל שאצלנו זה לא ככה.
אוסי: חבל באמת. (פאוזה קצרה)
אלי: רוצה עוד שוט? (מתיישב חזרה)
אוסי: אני כבר כולי מסטולה. (מתיישבת לידו)
אלי: אז עוד אחד לא יהרוג אותך. (מוזג)
אוסי: למה שותים?
אלי: שיט! שניים אחרונים.
אוסי: גם ככה אני גמורה לגמרי.
אלי: (מגיש לה את הכוסית) ובכן...
אוסי: כן...
אלי: לחיי ה"happy ends"!
אוסי: (מקישה על כוסו) אמן! (שותים בלגימה אחת)
אלי: אחחחח איזה ג'וני זה.
אוסי: ילד רע.
אלי: שובב. (מניח ראשו על ברכיה)
אוסי: אתמול שמעתי את אסתי אחותי אומרת לבן שלה "תהיה ילד טוב!
ואם אתה לא יכול להיות ילד טוב - תהיה זהיר!"
אלי: (מרים ראשו ומתרחק ממנה) למה היית צריכה להזכיר את זה
עכשיו?
אוסי: את מה? את אסתי?
אלי: לא אותה. את העובדה שיש לה בן. (קם)
אוסי: אלי, מה אתה רוצה?
אלי: אני כל כך מכיר אותך. (מתחיל להלך בחדר בחוסר מנוחה)
אוסי: על מה אתה מדבר?
אלי: את והמשחקי מוח שלך.
אוסי: (קמה אחריו) איזה משחקי מוח? על מה אתה מקשקש?
אלי: אני מבין טוב מאוד מה את עושה.
אוסי: מה אני עושה? אני לא יודעת מה עשיתי אפילו. מה אמרתי?
שיש לאסתי בן? אז מה עם יש לה בן? יש לה גם בת. מה זה קשור.
אלי: את עוד ממשיכה.
אוסי: אלי, אני לא מבינה אותך.
אלי: את לא מבינה? לא מבינה? את מבינה טוב מאוד.
אוסי: מה? דבר אליי.
אלי: איך תמיד תמצאי דרך להזכיר לי את זה.
אוסי: אני לא ניסיתי להזכיר לך את זה בכלל.
אלי: את ידעת טוב מאוד למה אמרת את זה.
אוסי: לא, אלי, אני קצת השתכרתי ופשוט נזכרתי במה שהיא אמרה
לו. אני לא אמרתי את זה עם שום כוונה נסתרת. אני נשבעת לך.
אלי: אז איך זה שפתאום ציינת את זה?
אוסי: אני לא זוכרת. בקשר למשהו שאמרנו. לא זוכרת כבר מה.
אלי: איזה זיכרון סלקטיבי יש לך פתאום.
אוסי: אני לא מבינה למה אתה מאשים אותי ככה?
אלי: כי את אשמה.
אוסי: במה?
אלי: את חושבת שרק את קוראת בין השורות?
אוסי: אלי, אני לא כותבת כלום בין השורות. ואני שיכורה וכותבת
עקום. בבקשה אל תעשה מזה סצנה. זה שטויות. ממש שטויות.
אלי: את תמצאי כל דרך להשחיל את העובדה שאת רוצה ילדים ושאני
לא יכול לתת לך ילדים.
אוסי: זה לא נכון.
אלי: לפחות תהיי גבר ותודי באשמה.
אוסי: למה אתה צריך למצוא אשמים תמיד? ככה יהיה לך יותר קל? אם
תרגיש שאני אשמה ועוד אודה באשמה הזאת יהיה לך יותר קל לשנוא
אותי? אני לא אשמה בכלום. כלום. אולי בהתחלה חשבתי שזה מעשה
נוראי, אבל היום אני מבינה יותר מתמיד שאני בסך הכול-כול אישה.
אישה שיש לה רחם עם צורך עז ובלתי מוסבר להתמלא בבוא הרגע
בעובר משלו. משלו! אני בטוחה שכול אישה שחוותה הריון בחייה
תוכל להצדיק אותי. גם אני כמו כל אישה פורייה רוצה לחוות את
הרגע הזה בחיי. רוצה להיות אימא לילד שיצא מבין רגליי. ילד
שאני סחבתי בתוכי תשעה חודשים.
אלי: אמרתי לך כבר, יש הפריות. נמצא את הזרע המשובח ביותר.
אוסי: אני לא מאמינה בזה. אי אפשר לדעת אף פעם. אישה בודקת את
הגנים של
הגבר שלה טוב טוב לפני שהיא מסכימה להתחתן איתו. וזה אומר
סקירה נרחבת של כל אחד ואחד באילן היוחסין שלו. עד האחרון.
אלי: מה שאמרת עכשיו הוא אכזרי. אכזרי וקר.
אוסי: קר? למה קר? אני רוצה להביא ילד עם הגבר שאני אוהבת. עם
הגבר שבחרתי לי וקידשתי לעצמי-מה אני בסך הכל מבקשת? להביא ילד
עם בעלי? יש נשים עם שאיפות גדולות. זאת המאה העשרים ואחת-כל
אחת רוצה להיות חזקה כמו מדונה ואפילו לה יש שני ילדים. ואני,
מה אני רוצה? לא מדונה ולא נעליים. אני בת שלושים ואחת הקיץ,
ועובדת בחנות צעצועים. מה אני רוצה בסך הכול? אין לי חלומות
גדולים. את העיצוב פנים השארתי מאחור. כבר הבנתי שזה לא אני.
כל מה שאני רוצה זה להתחתן וללדת ילד לבעלי. משפחה משלי.
אלי: חשבתי שאנחנו משפחה.
אוסי: גם אני חשבתי. עד שהנחתת עליי את הבשורה המרה לפני
שבועיים.
אלי: איך יכולתי שלא לספר?
אוסי: לא יכולת. אני לא הייתי סולחת לך בחיים אם היית מתחתן
איתי ורק אחר כך מספר לי את זה. אם היית מגלה את זה רק אחרי
שהיינו מתחתנים תוך כדי שהיינו מנסים להתעבר אז אני מניחה
שהייתי נשארת. בעצם, אני בטוחה. הייתי נשארת. אבל אם ניתנת לי
האפשרות לבחור...
אלי: את בוחרת לגמור.
אוסי: אין לי ברירה.
אלי: אני לא מאמין בזה. זאת את שהולכת בסופו של דבר.
אוסי: אין לי ברירה אחרת.
אלי: יש לך. והבחירה שלך היא אכזרית.
אוסי: אלי, אל תעשה ממני כלבה.
אלי: את בוגדת באהבה שלנו.
אוסי: אני לא מאמינה שאתה אומר לי את זה. בבקשה אל תקשה עליי
יותר ממה שקשה לי גם ככה. בבקשה אל תהיה רע אליי. (פאוזה
קצרה)
אלי: אני מצטער. (ניגש אליה ומחבק אותה)
אוסי: אני מצטערת. (מחובקים. שתיקה ארוכה.)
אלי: (מתחיל להתייפח) אל תעזבי אותי.
אוסי: (ניתקת מהחיבוק. ניגשת לפינת האוכל ולוקחת את מעילה)
אליק, אני פחדתי שזה מה שיקרה.
אלי: אוסי, אני מתחנן. את חייבת לתת לנו את הצ'אנס הזה.
אוסי: (לובשת מעילה) פחדתי לבוא בגלל זה. (מכניסה את הדיסק
לכיס המעיל)
אלי: אני אוהב אותך, אוסי.
אוסי: אני חושבת שאני אלך עכשיו. תודה על הדיסק.
אלי: (מתייפח כמו ילד) אל תלכי כבר. עוד קצת.
אוסי: אני לא רוצה לחשוב שזאת הייתה טעות שנפגשנו. בבקשה אל
תיתן לי ללכת כשאתה ככה. בכל זאת היה גם יופי בפגישה הזאת, בוא
נלך עם טעם טוב.
אלי: אל תעזבי אותנו.
אוסי: זה לא מה שישאיר טעם טוב.
אלי: (מתחיל להתעשת ולהירגע לאיטו) זה כל מה שיש לי לומר.
אוסי: נו אלי, אני הולכת. בבקשה תיפרד ממני יפה. (פאוזה) אתה
לא רוצה להגיד לי שלום יפה? אנחנו נפרדים. זהו. אולי לא נתראה
יותר בחיים. בטוח יש לך מילים אחרונות שאתה רוצה להגיד לי.
אלי: חלמתי עלייך השבוע. חלמתי שאנחנו באיזו חופשה בשוויץ או
איפהשהוא בהרים. ויורד שלג. את לבושה חם - עם מעיל וצעיף
והכול, ואני בגופייה ותחתונים וקופאות לי הביצים. אנחנו מטפסים
על איזה הר ואת מתקדמת מהר מדיי. אני לא מצליח לעמוד בקצב שלך
וצועק לך לעצור, ואת לא עוצרת וקוראת "בוא כבר! די להתבכיין!"
בשלב מסוים אני כבר לא יכול להמשיך יותר, ואני נופל שדוד על
השלג שצורב לי את הגוף. את לא קולטת בכלל שנפלתי וממשיכה
להתקדם למעלה עד שאני לא רואה אותך יותר. ובדיוק שאני כבר חושב
שזהו ושכבר איבדתי אותך לתמיד, אני שומע אותך קוראת מתוך הלבן
"נפגש בפסגה!" או "נפגש למעלה!" אני כבר לא זוכר מה בדיוק
צעקת.
אוסי: ומה קרה אז?
אלי: אחרי זה אני לא זוכר כבר כלום.
אוסי: מה אתה חושב שהחלום הזה אומר?
אלי: מה אני פסיכולוג? זה אומר שאת באה לי בחלומות, זה מה שזה
אומר.
אוסי: אני מקווה שבפעם הבאה תחלום עליי משהו יותר שמח.
אלי: אני מקווה לא לחלום עלייך שוב.
אוסי: בבקשה אל תשנא אותי.
אלי: אז בבקשה אל תעזבי.
אוסי: נו די להתנהג כמו ילד. (קרועה כולה) אני מצטערת. (מחבקת
אותו בעוד הוא ניצב קפוא)
אלי: תתחתני איתי.
אוסי: להתראות, אלי. (רצה לכיוון היציאה. קול דלת נטרקת)
אלי: נפגש למעלה...
(אור יורד בבת אחת.)


תמונה 2

(7 שנים אחרי. אור עולה על משרד ממשלתי. ליד השולחן יושבים
אוסי ועודד. מולם כיסא ריק. אוסי מקפיצה את רגלה בחוסר שקט.)
עודד: אולי מספיק עם הרגל?
אוסי: (נעצרת) אני מצטערת, אני לא שולטת בזה.
עודד: זה משגע אותי.
אוסי: טוב, הפסקתי. מה אתה רוצה?
עודד: לא משנה.
אוסי: די, אנחנו אמורים לשמוח.
עודד: בסדר. (פאוזה קצרה.)
אוסי: נו איפה היא? (מתחילה להקפיץ את הרגל שוב)
עודד: עוד פעם את מתחילה?
אוסי: (מפסיקה) סליחה. (פאוזה קצרה)
עודד: דיברת עם גליה על יום שבת?
אוסי: יום שבת?
עודד: איזה סתומה.
אוסי: אוי נכון, החתונה של ישי. שכחתי מזה לגמרי.
עודד: יופי, אוסי.
אוסי: טוב, מה אני אעשה? היית צריך להזכיר לי.
עודד: נמאס לי להיות המזכירה שלך.
אוסי: זה חבר שלך שמתחתן, עודד.
עודד: מה זה קשור? כלום את לא זוכרת. הרי אני יודע מה יקרה
עכשיו, גליה תעשה לך סקנדלים ולא תיתן לך חופש.
אוסי: שטויות. יהיה בסדר. אל תדאג.
עודד: מה יהיה בסדר? היא תעשה לך את המוות.
אוסי: סמוך עליי. אני עובדת איתה כבר 8 שנים. גם מזה אני אחלץ
את עצמי בסוף. בסופו של דבר אני תמיד מקבלת מה שאני רוצה.
עודד: ואני עדיין חושב שזה חוסר אחריות מצידך.
אוסי: אתה על כל דבר שאני עושה תגיד שזה חוסר אחריות.
עודד: ואני צודק.
אוסי: ברור. אתה תמיד צודק.
עודד: כמו הפעם ההיא שזרקת לפח את הסקיצות של החדרים של
המלון.
אוסי: עוד פעם חוזרים לזה?
עודד: בטח עוד פעם. אני עבדתי כמעט חודשיים על הסקיצות האלה.
אוסי: ולא משנה כמה אני אתנצל, אתה תמיד תזכיר את זה בכל
הזדמנות.          
עודד: מי זורק ניירות לא שלו לפח?
אוסי: אני, עודד. אני. אשתך המטומטמת.
עודד: טוב, לא נריב על זה עכשיו שוב, נכון?
אוסי: די, למה לא? מה זה בא לי דווקא.
עודד: טוב, בואי נירגע.
אוסי: תניח לי, עודד.
עודד: טוב, מה את נובחת עכשיו?
אוסי: תניח לי.
(פאוזה קצרה. לחדר נכנסת ברכה. בידה תיקייה גדולה. היא מתיישבת
מולם.)
ברכה: מצטערת על ההמתנה.
אוסי: שטויות. זה בסדר.
ברכה: אוקי, אז הבאתי איתי את התיק של הילדה. (פותחת את
התיקייה)
אוסי: (מקפיצה את הרגל שוב) כאן יש הכול?
ברכה: כן, כן. כאן מתועדים כל חייה הקצרצרים.
עודד: שמונה חודשים זה קצרצרים? בשמונה חודשים אפשר להספיק
הרבה.
ברכה: (מגישה להם ניירות) לא אם מדובר בשמונת החודשים הראשונים
של חייך. בכל אופן, זאת תעודת הלידה, ופה יש... (מחטטת
בתיקייה, שולפת תצלומים ומגישה להם) תמונות מעודכנות שצולמו
לפני פחות מחודש.
אוסי: איזה דבר מתוק זה. (מעבירה לעודד) תראה איזה משגעת.
עודד: משגעת.
אוסי: תמיד הייתה לי חולשה לעיניים מלוכסנות. כל כך ייחודי
בעיניי.
עודד: ממש ייחודי... יש מיליארדי מלוכסנים בעולם, את יודעת.
ברכה: וכאן (מגישה להם עוד ניירות) יש את כל המסמכים שתיקחו
איתכם ותחזירו לי חתומים אחרי שתעברו עליהם בשקט בבית.
אוסי: ותגידי, ברכה. מה לגביי ההורים?
ברכה: מה לגביהם?
אוסי: את זוכרת שאחד הקריטריונים הכי חשובים שלנו הוא שלא יהיו
הורים ביולוגים בתמונה, שהיא תחליט לצאת ולחפש באמצע החיים.
ברכה: אהה ודאי שזכרתי. אין לך מה לדאוג. ההורים שלה נהרגו.
פרצה שריפה גדולה וחצי כפר שלהם הלך. התינוקת הזאת ניצלה בנס,
בלי כוויה אחת אפילו.
עודד: מה את אומרת.
ברכה: גורל. אתם יודעים, הכול מלמעלה.
אוסי: בטח.
עודד: בולשיט! הכול שאלה של מזל בחיים האלה.
אוסי: יו עודד, אולי נקרא לה מזל?
עודד: אולי לא?
ברכה: טוב, אם אתם רוצים, אני אשאיר אתכם לבד קצת עם התמונות
והשמות...
עודד: זה בסדר. אין צורך.
אוסי: אנחנו לא נגיע להסכמה כל כך מהר גם ככה.
עודד: כמו תמיד.
ברכה: אני מקווה שלגביי האימוץ לפחות שניכם מסכימים.
אוסי: אין לנו הרבה ברירות, את יודעת.
ברכה: טוב, אז כפי שזה נראה הילדה תגיע לארץ עד סוף החודש. אין
לכם מושג בכלל כמה שאתם ברי מזל. אתם מחכים פחות משנה, זה נחשב
ממש מעט זמן.
עודד: יש לנו סבלנות.
אוסי: דבר בשם עצמך.
עודד: אני תמיד מדבר בשם עצמי.
אוסי: (מתבוננת בתצלום) יש לי הרגשה טובה בקשר לתינוקת הזאת.
מזל. או איך שלא נקרא לה. יש לי ממש הרגשה טובה.
ברכה: אינטואיציה. זה הכי חשוב. אני תמיד אומרת את זה לאמהות
שלי.
אוסי: כן. יש לי אינטואיציה מצוינת לגביה.
(ברקע עולה השיר moon river , בזמן שהאור יורד לאיטו. מסך.)