זה קשה נורא לכתוב את מה שאני מרגישה.
לנסות לתרגם במילים את מה שעובר לי בראש כבר מאתמול.
אחרי שהיא סיפרה לי.
אי אפשר להיפגע מזה כמו פעם, אני יודעת שלא.
אני רגילה... אבל חשבתי שזה אחרת איתו.
לא מחוייב לי, לא מחוייבת לו.
ואני שואלת את עצמי, מה קורה לך אלה...? ממה את נעלבת כל כך?
אין לך חבר במקרה?
זה לא קשור, זה מעל זה.
אני מזועזעת.
אפשר לחשוב מה הוא עשה לי... באמת.
אבל אני מזועזעת.
כל כך הרבה דיברנו על כמה שזה גרוע קטעים... למרות שאפשר
להתקיים מזה. אני מודה, הוא מודה.
ואחרי כל כך הרבה זמן שהוא לא הסתכל על אף אחת...
וואו, איזה גועל.
אני לא מאמינה שהוא באמת אמר את זה.
הוא היה משהו מיוחד. יפה, מזכיר לי מלאך עם התלתלים האלה
והעיניים הכחולות הגדולות.
מתוק כזה, לא יפגע באף אחד.
דווקא מכאלה אנשים צריך להיזהר... תמיד אמרו לי את זה.
בא לי לשאוג לו באוזן...
"תגיד אידיוט... מה חשבת שאני לא אדע? שהיא לא תספר לי? אין לך
בושה ככה לשחק עם שתינו?"
חברה שלי.
הציק לה כל כך העניין.
כן, היא חברה שלי. בגלל זה היא סיפרה לי.
והוא?
גם כן עוד אידיוט לרשימה שלי.
אם היו שואלים אותי לפני יומיים אם הייתי מנחשת עליו דברים
כאלה... הייתי מסתכלת כמבולבלת ושואלת מה רוצים ממני... כמו
תמיד.
איך זה ליפול על האנשים הכי דוחים בעולם הזה...
נמאסתם עליי.
אני לא בובה, אני לא איזו ברבי שאפשר לשחק איתה.
אני לא קישוט לזרועות החסונות שלכם...
וזה לא הופך אתכם לגברים אם דיברתם איתי.
מבינים?
איתו כבר אני לא אדבר.
לא חבל לי.
הוא היה צריך לחשוב על זה לפני. |