דנובה חומה נשפכת לצליל כינור מרוט,
צועני כהה ברחוב אספלט, מרקיד בובה על חוט,
העדר הלבן זקוף ומוכן, לשחיטה שקטה עומד בתור,
זקנה מקומטת עטופה קרטון, מחפשת מחסה מפני הקור.

סקסופון צרוד נושף ברוך
אקורדיון מנסה אויר למשוך
בכובע המרופט פרוטות אחדות
על הארץ צילן של ציפורים נודדות

לים השחור הרחב נדמה שאין אופק,
אם מיוזעת בלבו של עולל, מתקשה למצוא דופק,
סרט ישן בשחור ולבן, מתכהה ועולה על שרטון,
בבית האופרה הטנור השמנמן משתנק ומשנה את הטון.

הבאר מתערפל בעשן של סיגר
ביד הסולן משקה של שיכר
החצוצרה משתעלת בקול אנקה
מלצרית מתוסכלת שולחן מנקה

העוברים ושבים, בפנים כבויות, מעולם לא עצרו מלכת,
ברחוב העתיק, שראה כבר הכל, מתגלגלת סופת שלכת,
פני השחקן הסדוקות הסוואו בצלליות המאפרת,
הפרימה בלרינה חולמת בהקיץ וכניסתה לבמה מאחרת.

סקסופון צרוד נושף ברוך
אקורדיון מתאמץ אויר למשוך
בכובע העלוב נדבות אחדות
בשמים עפות ציפורים נודדות

התמונות עולות בי ברצף, אך אינן תמיד מוכרות,
סביר שדבר לא קרה מעולם, למרות מלותיי הברורות,
אך גם אם כל זה הזיה פרועה - יציר פרי דמיוני,
עדיין יכול הליצן בקרקס לצחוק ולבכות על חשבוני.

הבאר מתמלא בריח סיגר
בידו של זאוס גביע נקטר
החצוצרה משתעלת בקול אנקה
המלצרית לתום המשמרת מחכה...