שירה מתה,
אין לה קהל.
אין לה מתייחסים ולא פטרונים.
החסידים שלה הלכו לרעות בשדות זרים
מסכים גדולים.
הימים נלוזים,
הלילות לא לילות.
המילים ,כנמלים שדופות הצפות על פני המים,
מתקבצות אל תוך שורות כחיילים בחזית טקס,
מסתדרות אל הימין ומדגלות את נשקן.
אין קהל.
איש לא בא להתרשם.
רק מארש חיוור עובר בין השורות.
ואין איש בא לבקר צעדיו.
באים אין השירה מתה-
אין לה קהל
ואין לה זכות להמתת חסד.
היא גוססת לבדה בחדר הקר.
אין מי שיבוא להדליק לה תנור.
אין מי שיבוא להרביץ בה תורה.