בדרך אל תוכי על פנייך עברתי,
בודדה ועצובה
צל חיוכך כמבלי משים.
על כתפך ידי הנחתי
ואת שמטת, הזעפת לי פנים.
שאלת, מדוע?
עניתי, כיצד?
שאלת איפה? עניתי ליד.
חזרה לה השתיקה, והרוח ממרחבי המדבר שוב נושבת ,
תרמילי כיתפתי ואל האופק שמתי פעמי.
רק אדוות קולך מבעד ערפילי נבעו
שואלים, מקווים לחיי....
את שם עוד עומדת בלילות ערפל
והגשם נוטף על גופך שברירי.
זכר גיפופי, ידי המושטת, לא נותנים מנוח
זעקתך נשמעת עד עמקי נשמתי,
והחוט שקשרנו, לא ניתק, לא נותן,
כאבו בתוכי הוא, דורש המתן!
אך מדבריות נפשי קוראים אלי,
סופות החול ושתיקת המרחבים
צינת העבר ויקוד החמה
לא ייתנו הם, לא עוד
יסיבוני אל ררך הכלימה.
. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.