כשהרגש משתלט ותופס כל תא בגוף, כשהעצב משתלט על השמחה,
כשהעייפות משתלטת על הערנות, כשהבדידות משתלטת על הכל - הגוף
מבולבל, לא יודע לאן, איך ומתי.
כשיד אוהבת מלטפת ומעבירה בי גלים של חמימות, תחושה נעימה של
תמיכה ולא של בדידות, אני מרשה לעצמי להתעורר, להסתכל סביב
ולראות עוד צבעים דרך אישוניי, לא רק ערפל שחור שהכביד על
תחושותיי.
כשעיניים מסתכלות במבט רך ומבין, אני יודעת שמשהו שונה, משהו
לא רגיל, כשמישהו אוהב, כשמישהו מחבק, כשלמישהו אכפת מה קורה
לי בלב.
כששפתיים נושקות על שפתיי, אני מצליחה לנשום לרווחה, לעצום את
עיניי שוב, והפעם לא בכדי לברוח מהמציאות, אלא כדי להתרכז בכל
תחושה שעוברת לי בגוף, בכל גל וגל של הנאה, בכל שערה מזדקרת
לתחושת הצמרמורת הנעימה.
להתרכז בכיווצים שבבטן, כיווצים שבאים מאהבה.
אני פותחת את עיניי לתוך עיניה, ונזכרת שאני לא לבד, שיש מי
שתהיה איתי, לפחות מישהי אחת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.