טיפה אחר טיפה, לאט לאט, הן טיפטפו על רצפת החרסינה הלבנה.
נקוות בסדקים ובחריצים הזעירים בין הפלטות.
נוזלות לאט, בדביקות, מתאמצות להתקדם אחת מעל השניה.
מרטיבות את רצפת החדר בדביקות חלקלקה.
האדמומיות הכהה, כמעט שחורה, מציירת דמויות מופשטות על הרקע
הלבן.
זולגות, זורמות להן עם חיים משל עצמן.
נעות לעבר מטרה נסתרת, כאילו בכדי לברוח מהמקום ממנו באו.
להתרחק מאותו גוף מתקרר, אותה פיסת בשר דוממת ולבנה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.