(I)

הצטלבתי בכנסיה
ומלמלתי פסוקי מחילה
משטתחת על הרצפה הקרה
ודמעות נגרות מעיני

הכומר שחולף לידי
מעביר יד על ראשי
אבל עיניו-
עיניו רחוקות ממני, אטומות

אין טעם פתאום
ישבתי וספרתי מרצפות
גם אם אחבר אותן יחד
לא יכופר לי

בעיניים קרועות
בוהה בישו הצלוב
מקנאה, סוגדים לך
מכאיבים לך אבל סוגדים

קמה מצטלבת
חטאתי, נכון
אבל זה לא היה בכוונה
וכואב לי, ואני סוגדת לך.


(II)

חבק אותי, אבי
כי טעיתי
איש צלוב מכה אותי על חטא
שעשו אבותי

עברו כבר עשרות מניינים
ואני עוד מתוודה
בעוד רגלי נזירים
רומסות בערוגות ליבי
משאירות עקבות בלתי נמחים

אני לא מאמינה בכם
בנים של אלוהים
שהולכים על מים
וסוגדים לאבנים
אבל לבנות לא סולחים.