[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיה מגנט
/
הזקנה

הרמזורים זרחו בלילה. חיכיתי לאחד מהם שישיל את צבעו האדום.
השתדלתי להתעלם מן המראה שנגלה לי לצד הכביש; ניידת אמבולנס
פעורת פה, מלקקת שפתיים לבנות. זקנה שכבה על מיטה שעמדה להתעכל
ולהיעלם במעי האמבולנס.
שער הזקנה גלש גלים, גלים לבנים וטהורים על כותנתה הלבנה וידיה
הקמוטות אחזו בעדנה בקפלי שמיכה שכיסתה את גופה השברירי.
הייתה זו שעת לילה. אורות הרמזורים לא החרידו את שלוות לובן
בגדיה הבתוליים ורק פנס הרחוב ליטף באורו את כותנתה והניח עליה
שובל זהוב.
הפרמדיק טיפל בזקנה באופן נמהר ונמרץ, משל היה ממהר לאיזו
חגיגה נחמדת ונחמץ לבו בקרבו על שהוא מוציא זמנו לריק בזקנה
זו.
הוא מאן להביט בה וידיו הפעלתניות עסקו בקשירת אבזמים כלשהם
בקדחתנות כעסנית. הזקנה לא שמה לבה אליו. בידיה המשולבות הביטה
נכחה בעוד הוא טורח סביבה כזבוב מציקני במדיו הכתומים, זוהרים.

בפחד מפני הפגישה תרו עיני אחר עיני הזקנה.
חששתי שמא אמצא תוכחה בעיניה, אמצא שהיא מאשימה אותי על כך
שהיא זקנה וחולה ואלו אני צעירה. עומדת על סף מעבר חציה אותו
לא תזכה עוד לחצות. חרדתי למצוא סבל בעיניה, חרדתי למצוא כאב
שיכריח אותי לחוש חמלה כלפיה. חששתי למצוא אשמה בתוכי.
רעדתי על שום המחשבה שכאשר אביט בעיניה אראה את השתקפותי
המזדקנת מביטה בי. פניה המבהילות והמגחכות של זקנתי ובלותי.
למצוא כי אני היא השוכבת על המיטה, חסרת תקווה, בודדה.
מה הופתעתי כשראתי כי לא עיניים זקנות אוחזות בעיני אלא עיניים
צעירות כשל ילד, חולמניות ומבוהלות.
נבהלה אותה זקנה. לא ידעה מה יהא עליה, לא ידעה אל נכון איה
יקחו אותה ומה יעוללו לה ועם זאת, עננה של השלמה זיהיתי חולפת
בעיניה. עננה כבדה מגשם. עם מה השלימה הזקנה? מדוע היא שוכבת
כאן באמבולנס? האם נפצעה? האם תמות?
לפתע יקרה לי הזקנה. חשתי צורך לבוא אצלה ולכבדה במילה טובה אך
עצבות ופחד כה גדולים ראיתי בעיניה עד אשר הביאוני במבוכה.
דימיתי בנפשי כי היא מחייכת חיוך רך. אולי אכן חייכה ומפאת
המרחק לא זיהיתי את ההבעה היקרה הזו.
סלחנות רבה הייתה בה, כמו בישו הנוצרי. בכל מחוותיה ניכר כי
מחלה לבני האדם על דבר פציעתה. ידעה שאין זו אשמתם. היא תמות
ואין בלבה על שום איש. לא נהגה כמנהג זקנים רבים הממורמרים על
שום זקנתם ועל שום צעירותו של העולם. גדלות לב גיליתי בה,
באותה זקנה, שלא צרה עינה באנשים על שום מותה הקרב. התביישתי
לחייך אליה פן תפרש חיוכי כאות ללעג. כלל לא הייתי בטוחה כי
נאה הדבר לחייך לזקנה על סף מותה.
הרמזור השולט בצעדי עטה את אדרתו הירוקה. הסבתי עיני מן הזקנה
וחשתי לדרכי.
לא הבטתי אחורנית אך הרהרתי בה, בזקנה. אפשר, חלמתי בהקיץ.
ובחלומי שכבה הזקנה באמבולנס וטיפל בה הפרמדיק בעדינות, כמו
היה בנה יחידה. הוא קרב אליה ולוחש על אוזנה "שכבי לישון,
אמא".
היא מזכה אותו במבט מלא חיבה ותודה ומשעינה ראשה המיוגע על
הכרית. "כן, בן שלי יקר", עונה היא ואנחת רווחה מתמלטת מפיה.
כאילו באחת פולטת היא את כל הסבל שסבלה בחייה. "לישון אמא",
חוזר הוא ומעביר יד רכה על פניה הזקנות, חרושות הקמטים.
עפעפיה של הזקנה נשמטים והיא שוקעת בתרדמה, צל של חיוך מרפרף
על שפתיה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"Frankly my
dear, I don't
fuckin' give a
shit"


מתוך הרימייק של
טרנטינו ל"חלף
עם הרוח"


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/5/05 11:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיה מגנט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה