זה  לא שאני בעצמי מבינה על מה,
ידים מונחות על מקלדת שחורה
תוהות,
שולה דקות שקט, בוררת מילותי
מצליחה לשזור מחשבות
לתהות,
מתבוננת מנסה למגר לטוות
אל עצמי פנימה,
מתפתה בקלות
לנסח את עצמי
לתהות
והוא שמביט מי מהצד
לאחרונה הוא נוכח
ואין לי מחסה
מטר התרחשויות
תהיה
חלמתי בלילה על סיבה ותוצאה,
על פונקציות של השקעה
מתעוררות,
קלה לפיתוי
קשה לעצמי
מפתה בקלות
ושוב נסגר,
עוגנת.
מישהו ירה בי בחזה
אתמול בלילה,
לא הופתעתי
היה קהל
אבל אחר כך הוא נשכח
התפוגג
ואני כבר הייתי מתה.
אמון,
זה כמו קדיש
כמו יזכור
לעצמך
אני הקהל הנאמן,
מיצוב.
חזרה למחילה
של מי?
מתגעגעת לעצמי אחרת,
הוא באמת ירה בי
והוא משחק
אין לי אמון
זה לא יכול להתרחש
קשה לנשום
הוא כולו בתוכי
מכלה את נשמתי
פרושה כמו משחק קלפים
לא יודעת כללים
חורזת חרוזים