תמיד שאנשים תיארו כמה שהם עצובים מפרידה בחיים שלי לא חשבתי
שזה מרגיש ככה
חשבתי שצריך להיות ממש בן אדם קיצוני בשביל להיות בדיכאון
בשביל להרגיש מה שאני מרגישה עכשיו
כנראה שלא
אולי משהו ממש דפוק בי
ידעתי תמיד שאני בן אדם חלש
בחיים שלי לא חשבתי שעד רמות כאלה
בחיי, זה ממש עצב, זה ההרגשה הכי רעה בעולם

לא הייתי ככה אף פעם
כ"כ לא מרוכזת בעצמי
כ"כ מרוכזת בו
כ"כ מחכה לו
כ"כ קוברת את עצמי

אין לי מה לעשות יותר...
אין לי מה להילחם...
אין לי אותו...

אוף באמת יש רגעים שבא לי למות
פשוט ככה.

לא האמנתי שמה שכ"כ הוציא ממני טוב זה גם מה שיהרוס אותי.

הקטע שאין מי שיעזור, אין מה שיעזור, חוץ ממנו.
גם הוא בעצם, מה הוא יכול
אהבה לא יכולה לבוא בכפייה
ברור שבסוף זה יעבור
אבל מתי... עוד כמה שנים...

אין לי תקווה יותר.