טינה אבנון / הרחק |
שוכבת לי על מצע ירוק, מלא דמעות אלוהים.
מביטה על כל מה שנוצץ, מביעה משאלה,
עוצמת את עיניי ונושמת לרווחה.
הרוח הנושבת מלטפת את פניי,
אני עפה, מרימה את ידיי.
חיוך נשגב על נשמתי,
על המצע הירוק והלח שמתחתיי
יורדות להן דמעה ועוד שתיים,
עיוורון מוחלט מעיניי.
מרחפת על העננים,
שוכבת, מחייכת, חושבת,
הלב הקורע... גם בוכה.
מדממת אט אט,
חולמת על טיפשות רגע קט.
דומעת, מקופלת, חושקת לראות.
החלום נמוג,
בין האצבעות נסוג.
אך אני עדיין נשארתי מרחפת,
על הקרקע ולא על האהבה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|