שולה המוקשים, בעבורי, זהו משחק מחשבה.
כלל לא מהסיבה שאתם בוודאי חושבים עליה...
הוא לא קשה לי, אולי מאתגר, אבל בכיף...
ואני מכורה אליו...
אבל כל-כך התרגלתי למקשים (יש לי שלוש צורות שונות של משחק -
האחת, על זמן ובלי מחשבה, האחת עם מחשבה על כל מהלך... למרות
שזה כבר בא לי בטבעיות, והשלישית זה בלי סימון מוקשים... רק עם
לחצן אחד).
קיצר, אני כל-כך מתואמת עם המשחק, שאני בקושי חושבת עליו בזמן
המשחק עצמו, וכך יש לי זמן למחשבות. אבל בשונה מסתם לשבת
ולחשוב, בגלל שחלק ממני מרוכז במשחק, המחשבות לא מסתננות,
ובדומה לזמן שלפני השינה... הכל פורץ החוצה. זה אחד הדברים
המגניבים ביותר.
על ההגיג הזה, למשל, חשבתי בזמן משחק... אבל זה לא נחשב, זה לא
איזו מחשבה עמוקה או משהו.