[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








זה התחיל יום די בסדר. בית ספר, שחיה, צופים. חזרתי הביתה
והתקלחתי מהר כי היינו אמורים לנסוע לדודה שלי, אחות של אבא.
אז התחיל הרע. את שונאת את הצד של אבא, אז כמובן שהיית עצבנית.
כשאני חושבת על זה עכשיו, לא הייתי צריכה לשאול אותך. אפילו
לחשוב על זה. זו הייתה טעות שלי, לא חשבתי עלייך. רציתי פעם
אחת, אחרי יותר משנה שלא ביקשתי כי כבר ידעתי את התשובה, לצאת
עם חברים שלי ביום שישי בערב. סליחה, טעות שלי. אני יודעת שאת
לא אוהבת שיש לי חברים. אני ממש מצטערת שחשבתי שמגיע לי חיי
חברה. חברים. אהבה, תמיכה. סליחה שחשבתי שאולי מישהו ייתן לי
אותם כי המשפחה שלי בטח שלא נותנת. רק רציתי שתתני לי להיות עם
חברים, שנותנים לי כוח, ומקבלים אותי כמו שאני.
באוטו בדרך חזרה הביתה, בערך ב9 וחצי, לא מאוחר, חברה התקשרה.
היא אמרה לי שכמה חבר'ה עושים מדורה ושאלה אם בא לי לבוא.
אמרתי לה שאני אחזור אליה עם תשובה. ניסחתי יפה יפה בראש שלי,
ושאלתי. אמרת לי לא. נשמתי עמוק ושאלתי ברוגע למה. תירצת לי
בזה שכואב לי הגרון. הסברתי לך שלא, ושאני אקח צעיף וכובע. שוב
אמרת לא. אחותי עכשיו לא הבינה למה, ושאלה היא. שוב מצאת תירוץ
עלוב. אני לא לובשת את הפלטה. ושוב מצאתי פיתרון לבעיה: אני
אקח את הפלטה איתי. אני אשים אותה בפה. אבל שוב אמרת לא. עכשיו
כבר ממש התעצבנתי. רציתי תירוץ לפחות אמיתי. נמאס לי מזה! לא
יצאתי אפילו פעם אחת ביום שישי כבר כל כך הרבה זמן, אפילו בימי
הולדת של חברות שלי. אני מבקשת לצאת פעם אחת, למקום שהוא 500
מטר מהבית, ואת התחרפנת עליי. עכשיו כבר דרשתי תשובה.
היססת מעט לפני שדיברת ואז ענית לי: "אני לא אוהבת את החברים
שלך. הן זונות. ואת גם מתחילה להיות זונה. לא מוצא חן בעיני.
אנשים חושבים עליי דברים רעים." עכשיו ממש התרגזתי. אני זונה?!
חברות שלי?! את פגשת 2 חברות שלי שאת בקושי זוכרת ולפי זה את
קובעת?! איך את מעיזה לקרוא לי זונה?! ומה הקשר אלייך? בגיל 6
אולי איך שהתנהגתי אמר עלייך דברים. לא בגיל 14. וזה לא משנה,
כי לא התנהגתי ככה. הדבר שהכי עצבן אותי, זה לא שאמא שלי, עצמי
ובשרי, זאת שילדה אותי, מעיזה לחשוב עליי כאלה דברים ועוד לומר
לי אותם, זה לא שאת כזאת צבועה ושיטחית, או אולי זה שאת
מפונקת. זה שאת לא קולטת. את אף פעם לא קלטת. אני שונאת אותך.
ואת חושבת שאחרי 10 דקות שרבת איתי ככה את יכולה לבוא ולבקש
ממני דברים?! להיות פתאום נחמדה אליי?! נראה לך. את דו
פרצופית. ואני זונה. ממש.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש עור בקצה
המנהרה


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/5/05 17:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיסטרי גירל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה