איזה משפט מעודד ואופטימי שכזה, ממש יהיה בסדר... תעשו לי
טובה, איזה בסיידר? איזה טוב? או המשפט "תסתכל על חצי הכוס
המלאה". ובכן עצם זה שהיא חצי מלאה מעיד גם חציה השני, היא חצי
ריקה!
אני ממש לא מבינה את האנשים האופטימים האלה... גם אני הייתי
פעם כזו... ממש תמימה שכמותי.
נהיה לי רע רק מלחשוב עליהם, אולי בגלל שגם אני הייתי רוצה
לחיות בבועה ורודה שכזו, לקוות שהכל יסתדר, שהכל יהיה טוב.
האמת שאני ממש לא מבינה... בשביל מה אנשים חיים? גם ככה מתים
בסוף. איזו תועלת יוצאת להם מזה?
אני בטוחה שהסיבה היחידה שרוב האנשים לא קופצים עכשיו מצוק זה
אך ורק בגלל שהם מפחדים מהלא נודע (וגם כי הם עצלנים מדי מכדי
לקום מהספה).
אוף, הכל מבאס, אני סתם כותבת פה, אתם לא צריכים להגיב או
להתייחס, פשוט אני מתמודדת עם עצמי ככה בצורה הכי טובה שיש.
היום רבתי עם אמא, פעם ראשונה שאני בכלל שוקלת לא לקרוא לה
ככה, כנראה שהמצב ממש גרוע.
אין לי כוח לכלום, הכל שחור, כל הזמן רק בוכה, נמאס לי, נמאס
לי להיות פה, נמאס לי להתקיים, אני רוצה להפוך לחלקיק, לאטום.
בא לי לקפוץ עד שאני אפול ולא אקום יותר.
סתם לרחף, להיות במימד אחר, אולי על ענן, גם לצוף נשמע
נחמד...
לפעמים אני מרגישה שאני על סם, מעולם לא השתמשתי, ובכל זאת יש
לי הרגשה מוזרה שכזו...
כל היום או בוכה או שותקת. הבכי שואב ממני את כל הכוחות. אני
מותשת. אין לי כוח לריב, להילחם.
עוד שנה גיוס, היית מאמין אבא, אני שוקלת להצהיר על חייל בודד,
או פשוט לשרת רחוק מהבית. לחזור פעם ב... מי יודע.
חשבתי שזה סתם מצב רוח, כנראה שטעיתי, אין טעם להדחיק.
סיפרתי לידיד שלי מה עובר עלי, הוא בשלו, תיגשי לדבר עם
היועצת.
איזה יועצת? מה נסגר איתו... כאילו שהיא תעזור. היא סתם תראה
איך אני בוכה בכל פעם שאני מדברת עליך. נמאס לי, לא רוצה
להדחיק. רוצה לצרוח, צעקה אחת, שכולם ישמעו, שכולם ידעו. אבל
מה זה יתן לי בעצם? מה הם כבר יכולים לעשות... הם יחזירו אותך?
הם פשוט יסתכלו ולא יבינו. איך אפשר להבין דבר שכזה?
אתה כל כך רחוק, אני כל כך מתגעגעת... יודעת שאתה שם. צופה
מלמעלה, למה שלא תיקח אותי גם? סדר איזה דיל עם האלוהים הגדול
שבו כולם מאמינים, שבזכותו תבוא הישועה, שהכל יסתדר. חזרנו
להתחלה. סוף כל סוף יש לי פרוטקציה, אתה לא מוכן לסדר לי משהו,
איזה מוות מהיר, ירייה, לא משהו מתוסבך מדי, שאף אחד לא
יסבול.
אולי איזו מכונית שתתנגש בי...
הוצאתי רישיון... מבטיחה שהנסיעה הראשונה ללא מלווה תהיה
אליך...
זכור, מילה שלי.

אוהבת אותך לנצח.

מורן

I never knew what it was to be alone, no
'Cause you were always there for me
You were always home waiting
But now I come home and it's not the same, no
It feels empty and alone
I can't believe you're gone