זיקנה מנוולת
גופם מעוות.
חרושות פניהם
חריצים, קמוטים.
מדולדל עורם
אבריהם רופפים.
אחדים ערנים,
אחרים,רדומים,
בוהים באוויר
מחרישים, דוממים.
מבט עיניהם
כבוי,מושפל.
נסוג, כנוע
ללא רצון
עוד להאבק,
לחיות בכלל.

סבתא כשאר,
ספונה במיטה.
רגליה בגדו בה
זקוקה לעזרה.
גופה חלשלוש
פצעיה פתוחים.
הכאב משתלט,
ימיה ספורים.

מפחיד לחשוב
להבין,להרגיש
מזיקנה,ומבלות,
אין מנוס לאיש.
מפחידה הזיקנה,
אובדן השליטה.
כיעורו של הגוף
התעוותות הפרצוף.
אך יותר מכל
מפחידה האמת.
כי מוקדם,
או מאוחר,
בסוף החיים,
כל אחד,מת.

קשה להשלים
עם אובדן מתקרב.
לסבתא אורב.
במר נפשי,
לי המוות,
צ ר  ו א ו י י ב.





סבתא בבי"ח סיעודי.