שוב עשיתי בלגן בניסיון שלי לעשות סדר,
שוב ניסיתי לנקות כתמים מהשמים - וגיליתי שאלו עננים,
שוב מיאנתי לראות את קרני השמש והעדפתי לשחק עם הצל
(בצלליות???)

הכוס לא מלאה ולא ריקה - היא שקופה,
אין בה תוכן אין בה רוח אין בה דבר,
עליי למלא את הכוס בעצמי וסביבי ,
לתת על מנת לקבל
לא לשפוט את העולם על פי מצבו הנוכחי,
לא לשפוט את השמש על פי מיקומה ביחס לירח,

להרגיש קטנה, טיפשית,
חסרת משמעות ביקום ,
אפילו ביקום הקטון שלי,

כששברתי את החממה, את התזה, התחוורו לי דברים מדהימים,
הנחות יסוד שהיו מקובעות בי עד לאין שעור,
עיוורון כוללני שעטיתי על פני ועיניי,
כמו צעיף כוכבים ערפילי, מואר אך חשוך ,

וכמה הייתי רוצה לחזור לאותה שלווה מדומה,
לאותו שקט הזוי,
לברכה לקללה - להכל.