עומדים מחובקים. עוד מעט יושיט יד ללטף אותה, והיא תבכה בשקט.
לאט לאט הבכי השקט ייהפך לצעקה חותכת אוויר, והבטן שלה תתהפך
בכאב. שקט סביבם. כל העולם מת ובתוכם, דממה אין-סופית.
הכוכבים כבר לא נופלים ואין מקום לבקש משאלות. הבארות ריקות
ממטבעות וכל הפיות הטובות עפו רחוק.
עולם ללא רחמים מלא באנשים חדורי אמונה. אוויר קר נושב ברחובות
ריקים. והאנשים קופאים מקור, מתחבאים בבתיהם.
היא רועדת בין שפתיו והוא ממשיך לנשק. גשם מתחיל לרדת והיא
יודעת פשר הסימן.
הם צועדים לאט ברחוב הריק, יודעים בדיוק את הדקות הנותרות.
אורות כבים בתוך הבתים, ובכיות הילדים נחלשים לדום. רחוב חשוך
שטוף אימה עוטף את שניהם וכשידו בידה היא נעצרת. הוא מסתכל
למעלה לראות שהגשם נחלש והולך. ומבין היטב ומר. יש להמשיך
ללכת.
וכשבאה הרוח, והיא צריכה להושיט ידיה ,גופה קורס אל תוך האדמה.
רגליה לא עומדות לה ובעיניה חרדה גדולה. הוא הולך בטוח ומרים
את שאריות גופה. בחצי הקלה הוא מרים ידיה אל עבר הרוח ומחכה.
והרוח סוחפת ללא בעיה, לוקחת את גופה, מנתקת אותה מהאדמה. היא
מסתכלת למטה לראות שהוא עוזב את ידה. ומנסה לצעוק לעברו אך
מיתרי קולה נאלמו.
והגשם פוסק והשמש מפציעה.
הוא הולך חזרה ברחוב הריק. קצת מתחרט שלא נשק לה עוד כשעמדו
מתחת לרוח. עיניה חרוטות במוחו הלום הבלבול והוא מנער את
ראשו.
יש להמשיך ללכת. בלי ידה בידו, ושפתיה בין שפתיו. יש להמשיך
בהליכה. והוא הולך כבד.
וחש הקלה.