[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גילה ברנט
/
הסיפור של ציון

איך אפשר לנחש שדבר כזה יקרה? איך אפשר להתיימר לדעת שכזה הוא
העולם? אין מי שידע לנבא את הבאות. למרות ניסיונות הנשים
הזקנות אשר יושבות על ספסלי עץ, דוחפות את אפיהן המקומטים לתוך
עניינם של אחרים והן משננות בינן לבין עצמן "זה היה צפוי"
"ברור שזה מה שקורה כשאת כך" "אני תמיד ידעתי שזה מה שיהיה"
והמילים הגאות שלהן, נעלמות יחד עם חיים שלמים אשר נבנו בקפידה
בתוך דירה לא גדולה וגם לא קטנה בצפון תל אביב.

ישראלה אהבה לנקות, הייתה נמלאת אושר מסידור הבית בדקדקנות
מושלמת. לכל חפץ היה את מקומו הקבוע וכל נקודה הייתה מצוחצחת
היטב. כשדלת ביתה נפתחה, יכלו הבאים להריח את הניקיון ולראות
את הסדר בבירור. רבים היו נמלאים בפחד שמא יהרסו את המופתיות,
היו מרגישים חוסר נוחות כשישבו על ספות העור. במיוחד נבהלו אם
אכלו או שתו, מורא מילא אותם מלהפיל פירור או טיפה על המרצפות
הלבנות. ישראלה לא פחדה. היא הייתה מארחת נעימה עם חיוך תמידי,
היא ידעה שגם אם תיפול טיפה היא תדע איך לנקות אותה. אין כתם
בעולם שלא תוכל לנקות. ידיעה זו השרתה עליה שמחה עילאית.
השמחה ליוותה אותה עד ליום בו נוצר כתם עצום אשר מחק מפניה
המחוטבות את חיוך השנהב, פנצ'ר לא צפוי שלא ניתן למרק באף דרך,
מציאות שחורה ותו לא.

בוקר יום שישי. ישראלה מתעוררת ללא חשש לתוך יום אביבי נעים.
במטבח היא שומעת את צעדיו של ציון. הוא שורך רגליו בעצלנות
כתמיד, צעדיו העצלים בבוקר, הם הדבר העצל היחיד בו. מרגע שהוא
יוצא מהבית הוא הופך להיות תותח מכירות, איש עסקים מוצלח אשר
משקיע את כולו בעבודה ויודע לפרנס בכבוד את אשתו היפה ושני
בניה המנומשים. הבנים, בשעות הקטנות של הבוקר, ודאי מכורבלים
בתוך מיטותיהם הקטנות והנוחות.
ישראלה מחייכת לקראת היום החדש ויוצאת בקלילות מהמיטה.
"בוקר טוב, מתוק", היא מנשקת את מצחו המקומט של ציון ופונה
להרתיח קומקום.
בעלה לוגם בקול מספל קפה גדול. "אני כנראה אחזור היום מאוחר,
שוב, אל תחכי לי, תתני נשיקה ממני לילדים."
"בטח, נשמה." היא מוזגת את המים החמים לתוך ספל קטן ומערבבת את
הקפה, הכפית מצטלצלת בתוך הכוס והיא מחייכת.

כשציון יוצא מהבית, ישראלה מרגישה מלכה. היא אחראית על הבית
ותכולתו. את זמנה היא מקדישה לשימור הדירה ולטיפול בילדים:
לוקחת ומחזירה אותם מהגן, מבשלת ומגישה להם ארוחות וגם מקדישה
שעה אחת למשחק ולקריאת סיפורים. הכל פשוט ומסודר, כל יום דומה
למשנהו והברור הוא המרגיע, אין מקום להפתעות בלוח הזמנים שנקבע
מראש.          
בשעה שמונה היא משכיבה את הילדים לישון, הם מצחצחים שיניים
ונכנסים בצייתנות מתחת לשמיכות רכות. ישראלה מנשקת לכל אחד מהם
פעמיים, נשיקה אחת ממנה והשנייה מציון. "אבא מוסר לילה טוב
ושהוא אוהב אתכם." הם מכירים את המשפט הזה היטב, מעטים הלילות
שאביהם נמצא, מעט הזמן שאביהם מבלה עימם. "לילה טוב, אימא", הם
עונים בתיאום ומצחקקים.

בוקר יום שבת. ישראלה מתעוררת לבדה. היא משתדלת להקשיב לרחשי
הבית, מצפה לשמוע את צעדיו העצלים של ציון במטבח אך שתיקה כבדה
נשמעת סביבה. היא קמה עם חיוך מהוסס. פוסעת ברגליים יחפות על
מרצפות קרות ומצוחצחות. המטבח ריק, הסלון גם כן, בחדר הילדים
שני פרצופים מנומשים מונחים בתמימות על כרים לבנים.
"אני לא יודעת איפה הוא", ישראלה מרימה קולה, "לכן התקשרתי
אליך... לא, הוא לא חזר מהעבודה... לא ראיתי אותו כל סוף
השבוע... אני לא יודעת! לא יודעת!" היא טורקת את השפופרת
בעוצמה, הבנים מביטים בה בשאלה, היא מפנה ראשה מהם, שלא יוכלו
להבחין שאין לה תשובות.
מכשיר הטלפון מצלצל, קולה של סבתא חוה מתוך השפופרת מוחק את
חוט התקווה האחרון, מתוך פניה של ישראלה.
"שמעת ממנו כבר?" חוה מתעניינת.
"כלום, הוא פשוט נעלם, אני לא יודעת מה לעשות? אף אחד לא
יודע... אימא, מה אני אעשה?"
גם חוה לא יודעת. ישראלה מתחילה לבכות. דמעות מלוחות נופלות על
מפה לבנה וישראלה לא חושבת על כביסה.

הזקנות הפטפטניות, אשר צופות אל הציפורים ואל חלונות השכנים,
ידעו עוד שנים לספר איך ציון הלך ואין איש יודע לאן. רבות
הספקולציות סביב היעלמותו, אך עובדה אחת ברורה כשמש, מאז אותה
שבת גורלית, ישראלה מעדיפה לבלות זמנה בוכה מאשר מנקה. עיניה
אדומות וביתה מבוכה. והיא לא זוכרת איך פעם הרגישה כמו מלכה.  
     







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בנות כן
מפליצות.






אחת מגלה לעולם
את האמת.


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/5/05 23:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גילה ברנט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה