"כולה מחברת!" אמרו לי
"כולה מחברת שירים עלובה!"

איבדתי אותה...
את העבר שלי.
איבדתי אותה, אני רוצה אותה שוב...
כמה שכמה מילים שמחוברות למשפט קצר... לשיר! ...יכולות להיות
חשובות לבן אדם.

ישבתי בחדר, בכיתי.
איבדתי אותה, את המחברת שלי, כמו ילדה קטנה יבבתי שם, שכתבתי
בה כל רגש ורגש.
כשישבתי בבית לבד והייתי עצובה, כתבתי את זה כשיר...
נתתי לחבר שלי לקרוא... החבר הכי טוב בעולם, הוא אמר שזה
יפה...

כשהייתי אבודה לגמרי, וכשדם נזל ממני, הוא נטף עליה, תוך כדי
כתיבת שיר, שיר של הרגע...

כתבתי את השירים שלי...
שיום אחד אני אבין מה הרגשתי באמת בכל רגע...
זה כואב... כמה שזה נשמע ילדותי וטיפשי... זה כואב...

סידרתי וניקיתי הכול... את כל החדר... ולא מצאתי אותה!
אוף...
אני לא מבינה איפה היא... היא בעצם אני, רגשות בצורת מילים -
שהיה לי כל כך קשה להוציא החוצה... וכשסוף סוף הצלחתי! הינה
היא נעלמת...


איבדתי אותה... ככה פתאום, וכמו שאמרתי... אולי זה נשמע טיפשי
שכמה מילים שמחוברות למשפט קצר שיוצר שיר, יכולות להשפיע על בן
אדם...
אבל איבדתי את המילים שלי...
את הרגשות הכתובים שלי...
תקופה בחיים שניסיתי להבין...