פה, פה

הדים נשמעים בתוך מוחי,
הם מכאיבים, הם מכים בי בלי הרף,
נוגעים בנקודות אי שם.  
הם חיצוניים, והם לא שלי, לא ממני.

כאילו מנגינה
מרחפת בתוך מוחי
כלואה ואיננה יכולה להתנתק,
כאילו נדבקה.

האם זו, מוסיקה שמהדהדת?

כיצד זה נופל  
לתוך תאי מוחי?
הוא כבד, חד גווני,
לא משתנה רק מכאיב.

הבנתי,
שהקירות רוטטים
ורעש עמום,
חודר מבין הקירות,
ופוגע.

שקט.
אני רוצה לצעוק!
רגע מנוחה.
מדוע דווקא!
כשכל השכונה ישנה.
המנגינה המונוטונית מתחילה?  
והיא מהדהדת,
והשכונה שקטה.

הבתים דוממים,
ויש שסובלים.
למי איכפת פה
אף פעם לא יודעים.
כי,
פה,
לבתים אין פה
לאנשים, היכן הפה?