[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אז ישבנו לנו, בחוף טיז-א-נאבי, והתחלנו לשתות. ברשותנו היו 2
בקבוקי טקילה, בקבוק וודקה, 2 ספרייטים, כמה רד-בולים ופחיות
זיתים..
אני יוצא החוצה. אני רואה בחורה. נדמה לי שקוראים לה עדי. אני
מתיישב לידה. היא מתבכיינת: "כולם שונאים אותי, אין לי חברים,
בוהוהו.." אני שם עליה יד ומתחיל לצחוק, מנסה להביע סימפטיה
ולא מצליח: "די, די, זה לא נכון הא הא.." הצחוק שלי מתגבר. היא
ממשיכה לבכות. אני נשכב על החול, צוחק..
אני מחזיק ביד אחת את הגיטרה של גרינברג, ביד השניה בקבוק
וודקה. אני לוקח כמה שלוקים. ואז מתחיל לנגן עם הבקבוק,
סליידים. אפילו במצב הזה אני מנגן טוב. אני מנגן את נעימת
"פאלפ פיקשן", ומתחרע עם הבקבוק על צוואר הגיטרה ביד שמאל,
בימין עושה טרמולוס.. אני מנגן גם סיד בארט, קצת פיטר האמיל..
חבר שלי טופח לי על הכתף. ברקע יש איזה שיר של רדיוהד מ"אוקיי
קומפיוטר". הוא מצביע על פסיידק ואומר לי "תשמור שהוא לא יעביר
שיר". בלי לשאול שאלת אני ניגש למטרה. פסיידק , על שם פוקימון
סתום במיוחד, הוא בחור עם אמביציות מרושעות תחת ההשפעה. הוא
מזנק על הסטריאו. אני מזנק עליו. הוא נופל, מנסה לבעוט בי,
מפספס ופוגע בסטריאו.הדיסק קופץ..
חגי ניגש אלי. הוא מחזיק קרטון חלב, השד יודע מאיפה הוא גירד
אותו. "רוצה שאני אגמור לך בפרצוף??" אני רק צוחק כמו שוטה
הכפר. חגי לוקח שלוק חלב מהקרטון ושומר את החלב בפה. הוא עושה
תנועה של לעשות ביד, ואז יורק לי את החלב בפרצוף..
כושי ואני יושבים. המלצרית באה. כושי: "בא לך רדבולוודקה?"
אני: "יאללללה תביאאאא.." רק בבוקר גילינו שהזונה הזו לקחה 40
שקל..סירופ נגד שיעול מוגז מזוין..
אז אני יושב עם הבחור הזה בחוף. פגשנו אותו ות'חבר'ה שלו על
החוף, ביקשנו קצת מהנרגילה המדהימה שלהם, עם שלושה צינורות, או
אולי רק שניים? שנינו יושבים ושרים פינק פלויד, אני בגיטרה.
שרים.. זה הולך ככה: אני מתחיל לנגן, נגיד "טיים". מנגן
אקורדים תוך כדי חיקוי מדיוק של כל האפקטים הקוליים הכלולים
בשיר. אנחנו שרים שתי שורות, ואז נזכרים ששכחנו את המילים.
איזו בושה, שאני אשכח שיר של ווטרס גילמור רייט מייסון..
אני וכושי הולכים מכות על החוף. מכות..שנינו שיכורים אז זה
מתרכז בעיקר בלתפוס אחד לשני ת'ביצים. שנינו רק צוחקים. פתאום
מאחורה, בא חגי: "אני..הוא..גל עקלתון!!באטמן!!" ומזנק עלינו.
אחרי מאבק הוא נשכב על הרצפה. פתאום מגיעה נעמה, משום מקום, עם
הבקבוק, ניגשת לחגי ומתחילה לבעוט לו בביצים, איזו פסיכית..
"נו איך ההרגשה?!איך זה?!"..
עכשיו אני בסיטואציה קשה. אני יושב במושב אחורי של אוטו. הכל
מסתובב סביבי, אני מחייך, הראש שלי כבד. לידי יושב השמן, באותו
מצב, ולידו יושב גרנברג, שפוי ונקי. הוא מסמן לי תנועה של
סיבוב מפתח על השפתיים, יענו "לסתום פיות! חדל קשקשת!" אני
מביט קצת קדימה וקולט לאיזו ברוך נכנסתי: מקדימה יושבים ההורים
של גרינברג, לא פחות. פאדיחה. אני משתדל להיות שקט. הגענו לבית
של השמן. הוא יורד. אני מתמתח, שוכח את הכללים וצועק "פי יאללה
איזה שמן הבנאדם הזה!" ההורים של גרינברג מביטים בי בהלם..
לחבר שלי מוצי יש תחביב: לספוג טונות של ירידות ובדיחות על
חשבונו, ולנקום כשהשאר שיכורים. מוצי לא משתכר-בשביל קומוניסט
כמוהו, וודקה זה כמו קפה. אחותי אמרה לי פעם שזה גנטי, משהו עם
האנזים שמפרק אלכוהול בגוף. אני אומר משהו כזה "אחח..סניפסניף,
יש קומוניסט בקרבנו, אני מריח אותו! מוצי!קומוניסט מסריח!"
מוצי:" אני יהרוג אותך" ובועט לי בצלעות. אחרי זה הוא דואג
לצלם את כולנו לדורות הבאים, שיכורים, לשחק את החבר הדואג בזמן
שהוא נהנ בדיוק כמונו..אחרי זה במלון, אחרי שכושי הקיא, הוא
עוד מזיין לי את השכל "כמה שתית?איפה אתה? איזה יום היום? כמה
אצבעות זה?" ממש שטיפת מוח קומוניסטית..
בבית של גרינברג. אנחנו רואים סרט כחול מחריד, שחקנים מכוערים.
זה סרט מדובב עם מדובב שעושה גם את הגברם וגם את הנשים. עומד
לי, אני רוצה לעשות ביד. לא יכול, יש פה אנשים..אני מתחיל לגרד
את הפצע יש לי ביד, יורד לי דם..
אני וחגי ומשחקים דוראק, סוג של משחק קלפים רוסי. מהר מאוד, זה
נעשה מוטציה של טאקי, מלחמה, מונופול ושבץ נא. משומקום מגיעה
איזו פריקית קירחת שמתחילה לזיין לנו ת'מוח. "היייי מאיפה אתם
איך קוראים לכם בני כמה אתם???", "אני חגי, והשמוק לידי.."
"אוייי לבנאדם הכי נפלא שאני מכירה קוראים חגי. חבר שלי.
זתומרת היה, עד שהוא זרק אותי. בנזונה מסריח, שימות!"..
מוצי: "זה לא יוצא לי מהראש, אני מסוחרר! מה לעשות? מה לעשות?
צא לי מהראש! תצא!!"
גרינברג הזה.. "כן זיינתי אותה פעמיים, לא בעצם פעמיים וחצי,
כן, פעמיים ועוד חצי פעם כי אמא שלי נכנסה באמצע! אבל היא לא
הסכימה למצוץ לי השרמוטה!" כל הלילה, הפסיכי הזה שואג את
המשפטים האלה שוב ושוב, כמו זאב מיילל לירח. .אני חושב על
האוקסימורון במשפט האחרון, צוחק. בבוקר הוא עוד יכחיש..
בבוקר, מוצי מעדכן אותי. מסבר שערימת הקיא מטר מהשק-שינה שייכת
לי. היא מורכבת מפטריות, תירס וזיתים, כולם שלמים ולא מעוכלים.
"אז פתאום קמת, אחרי שכבר ישנת, עשית באאא-וחזרת לישון." אני
משתכל על ההשתקפות שלי מהחלון. השיער שלי מבולגן, אני נוטף
זיעה. האם החכמתי מהרפתקאותיי? למדתי לקח? השכלתי? פשוט אמרו
לא? סמים מוחקים ת'בנאדם? אתה מוכן לנדב את המוח שלי
לניסוי?איפה הרופא? ד"ר בנווי? ד"ר גונזו? ד"ר סטריינג'לאב?
ד"ר טוביה?
למה אני צריך את זה? לא יודע. מה אכפת לי. תעביר את הבקבוק.
סאמבאדי סטופ מי!!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה לבשה הזברה
פיג'מה?

כדי שאנשים
אחרים לא יצחקו
עליה


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/9/01 0:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דיאמונד דוג

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה