רע.
אני מרגישה מועקה.
כאילו יושבת לי אבן בחזה.
לא אבן, סלע.
אני לא יודעת מה קורה לי.
כל הסיפור עם הרמן ואסף גרם לי להרגיש פתאום כל כך רע.
אני כל כך מעריכה אותו עכשיו.
זה כל כך קשה לעמוד על שלך, כמו שהוא עושה.
אני כל כך אוצה לתמוך בו, אבל אני לא יכולה.
הוא לא יודע שאני יודעת.
אסור שהוא ידע שאני יודעת.
ואני לא יודעת מה לעשות.
איך להוציא את זה.

ודניאל.
אוף.
אני כבר לא יודעת מה לעשות.
איך נתתי לעצמי להיפתח אליו??
למה הוא גורם לי להרגיש ככה?
למה אני כל כך פוחדת שהוא חזר לרצות את עדן?
למה אני צריכה להיפגע שוב פעם?
למה, אחרי כל מה שעברתי עם טיקו- זה צריך לקרות עוד פעם?
זה כל כך פוגע, ואפילו אין לו מושג שזה פוגע.
ואני לא יודעת מה עובר אצלו בראש.
ואני לא יודעת מה הוא חושב.
ונמה אני בשבילו.
אם אני רק ידידה, או מעבר לזה.
ואני בכלל לא ידעתי מה קורה אצלי בראש.
עד שהיה את כל הקטע ביום שני.
שמצד אחד הוא כן הראה שהוא רוצה ומצד שני לא.
שהוא אמר שהוא יתקשר אבל הוא לא התקשר.
ואז מה אם הוא היה שיכור??
הוא לא יכל להתקשר למחרת??
למה לא דיברנו כבר יומיים??
ולמה, לעזאזל, אתה כל כך חסר לי?!
ולמה אתה כל כך חשוב לי?!

אני רק רוצה שתתקשר.
אני רק רוצה שנדבר, עכשיו.
אני רק רוצה לנשק אותך.
אני רק רוצה אותך.
אבל מה אתה רוצה??