שתי אצבעות, ולא מצידון, אבל מה אכן שרויה בדיכאון.
בעצם לא. לא בדיכאון של ממש סתם התקף של כאב מסויים שלא מופיע
בגוף.
מביטה שוב למראה.
ולחשוב שבבוקר המכנסיים כן עלו.
אז טוב , נו שוב, שתי אצבעות.
וזה משחרר, אין מה לעשות זה נותן הרגשה טובה למשך עשר חמשעשרה
דקות.
ואז מגיע ההאנגאובר של הטעות.
איזה גועל וחוסר  אחריות.
כאילו לא שולטת בחיי, ולא במעשה ידי , ופשוט נורא וחייבת
להפסיק ומוכרחה להפסיק.
אבל שוב לחזור למכנסיים, ובשביל זה רק קילו או שתיים?!
אז שבוע שבועיים אני יעשה את זה ואז אפסיק.
בעצם לא, פשוט מחר אני יאכל פחות ובלי פיתות ופירה ואיטריות.
וגם היום זהו אכלתי מספיק דיי אני לא יאכל כדי לא להמשיך.
רק שעה עברה. והאצבעות חוזרות למשימה.
ושוב פעם הרגשה נוראה ושוב פעם התיעוב העצמי.
אילו רק יכולתי לקשור אותן בשלשלאות. שדיי כבר יפסיקו לעשות
שטויות.
וגם ככה זה צורב בבטן וכואב אחרי זה בצלעות אז אולי כבר דיי
אצבעות.
וכן מחר אני יפסיק, ויופי בערב אני כבר יוותר ואם ויתרתי כבר
אתמול אז זה לא ישנה היום כי זה אותו דבר.
וזה גם לא כזה נורא זה פשוט טיפול בריאותי כי אם זה לא יוצא
למטה זה ייצא למעלה הפעולה הפוכית.
אבל דיי בבקשה דיי אמא אמרה שלא בריא.
לא אני לא יפסיק עכשיו כשאני כבר כל כך קרובה למטרה סופית.
אולי אני פשוט ייעשה הקצבה פעם אחת ביום תספיק.
כן בטח תיראי מה קרה, עכשיו שלוש לפחות, ועוד ידנית. בבקשה
תפסיקי.
אז לא נורא אם את שמנה יש יותר גרועות. אבל הם יפות ואם את זה
לא קיבלת אז לפחות תיהיי רזה.
הרי יהיה לך את כל הצבא בשביל דייאטה אבל עכשיו את צריכה לסיים
עם העודף ומהר.
אולי זה יעזור אם אני ייספר. לא, את זה לא כדאי לעשות.
כי אז וודאי יילעגו או יחשבו שזה לצומת לב, אז דיי פשוט לא
לספר.
אבל לא רוצה לשקר.
אולי פשוט להפסיק עם זה ודי.  אבל כבר כלום  לא עולה עליי.
טוב דיי עכשיו אני יפסיק. אנ י חייבת להפסיק. זה לא בריא וזה
סתם יפגע בי מבפנים. סתם יעשה בעיות בבטן. אני פשוט יחכה
שייגמר החופש ואז אני ייפצח בדיאטה בריאה.
וזהו החלטה סופית מעכשיו אני יפסיק.
אבל אוווווווף בעצם עוד פעם אחת לא תזיק.