פיסלי המשוגעים געו בבעתה
ושורות הנעליים
ומטריות הכיליון.

אזרי אומץ,
חבקי בעוז את מיטת ההבלים.

ובעת חלומות הסולם-
אסורים היו הם
והרעש הדק, שממיס לי את המוח.

כנסי לשורה!
ונתחי, מה כבר יכול להיות?

לוחות העץ המגולפים
ואנו כלי המשחק
ועוד מקלחת קרה.

אז פני ימינה
ואל תשכחי לאותת !

מסרקות הפלסטיק האדומים
וככרות הלחם מאבן
על ראשנו יפוג המחר.

עלי, רדי !
שורטת את גבי.

וינצתו השפויים...
ויבעטו בשברים...
וישמע קול הבכיות למרחוק.

אז תני לי משהו לשתות
כן, עוד קיצה של הזיה.