התעוררתי מחלום, מהרעש של התחנה המרכזית, והרעש שלו כשהוא מפצח
גרעינים.
וזורק עלי את הקליפות.
אני מרגישה כל כך מגעיל, כאילו הקיבה שלי משחקת גומי עם
המעיים,
טרח!! קליפה אחת פוגעת לי בול באמצע המצח.
"שי מגעיל אחד!, תפסיק! ,  אני לא מרגישה טוב".
"תפסיקי להתלונן על כל שטות, את עולה על האוטובוס הבא"
"אבל אולי אני אשאר רק עוד היום, אני לא רוצה לעלות עלהאוטובוס
לבד, אני מפחדת אני לא אחזיק מעמד את הנסיעה הזאת, ממש רע
לי".
"די!!!" וזורק עוד קליפה מלאה רוק שנדבקת לי לנעל.
אני מנסה ברוב כישרוני לשנות את המצב.
אני מתקרבת בעדינות להשעין את הראש על הכתף שלו, ויודעת בפנים
שברגע שהאוזן תתחכך בבד הנעים של החולצה הכל יהיה בסדר.
"זוזי נו, את לא רואה שזה מפריע?! את כזאת ילדה קטנה"...
אחר ישהוא דחף לי את הראש בשיא האפטיות הבטן התחילה לאט לאט
יותר ויותר להציק.

"אני הולכת רגע לשירותים".
"תחזרי תוך 6 דקות, אנחנו לא מפספסים את הנסיעה הזאת".

השארתי את התיק והלכתי לשירותים.
ברחתי דרך חלון קטן שנועד לאיורור.
רצתי מהר, בסגנון פורסט גאמפ.
קלטתי שהוא מאחורי,אז בכלל רצתי כמו מטורפת.
מי שהסתכל מהצד נדהם.
נערה עם שיער פרוע, רצה לכל הכיוונים כשהיא שמה יד אחת על הבטן
ועם השניה מנסה לתפוס תאוצה,מאחוריה בחור עם גורמטים משתלשלים
מהצאוור מפצח גרעינים מדלג אחריה עם הפלטפורמות שלו.

"בואי הנה!!! האוטובוס יוצא ואת עולה עליו! גם אם אני אגרור
אותך מהשיער!!"

בפעם הראשונה אי פעם אני מנסה לענות לו, להגיד לו משהו,
שישתוק, וברגע שאני פותחת את הפה כל מה שיוצא,
זה קיא.
והוא מאחורי עם היד מושטת קדימה כדי לתפוס אותי בשיער.
מחליק. נמרח על הקיא. הפלטפורמות לא ממש נותנות יציבות
והגורמטים מושכים אותו למטה.

אני נעצרת. הכל יצא. נשמתי לבפנים. איזו הרגשה טובה.
חזרתי אחורה, מכל צד אנשים עמדו ומחאו כפיים, איזו הופעה דפקנו
שם, עברתי לידו, מרוח לו על האספלט, המום.
נעצרתי, ובפליק עם האצבע העפתי עליו את קליפת הגרעין שנדבקה לי
לנעל.  
טרח! פוגעת לו בול במצח.

אני מתעוררת מחלום, מהרעש בתחנה מרכזית, ואני מרגישה כל כך
מגעיל, כאילו הקיבה שלי משחקת גומי עם המעיים.
אז אמרתי לו את זה, הוא צחק שהוא יצטרף למשחק.
"שי! מגעיל אחד! תפסיק אני לא..., וואוו ד'זה וו..."
"מה את מקשקשת תהי קצת בשקט. את יודעת, בא לי גרעינים לכי תקני
לי, ותחזרי מהר שלא נפספס את האוטובוס".
"טוב, אבל אח"כ אני חוזרת לישון על הספסל עד שהאוטובוס בא".