בוקר בלשכה, ארבע פקידות.
עד עכשיו דרכון ושלוש תעודות.
מהמסדרון בוקע צחוק ילדות
וזקן מדפדף בספר תשבצים וחידות.

אב את בנו אל חיקו אסף,
על הצג הופיע מספר נוסף.
כשאלוהים ניצבה לפתע על הסף
והצטרפה להמתנה לתורה הנכסף.

לבושה כאחד האדם,
מדברת ככל בשר ודם.
שני מלאכים. אחד נרדם,
השני קרא תהילים לידם.

את החדר חצה חתיך בשחור
ואלוהים אינסטינקטיבית הביטה אחור.
"בוקר טוב, אפשר לעזור?"
קטעה הפקידה כשהגיע התור.

בחורה צעירה שעל תג שמה ליאת,
חייכה והישירה מבט.
"שמי אלוהים, בטח שמעת.."
והושיטה ידה אל תיקה המרופט.

שפתון, נייד ומשקפי ראיה
ארנק ותעודת זהות בלויה.
"בקשתי ודאי תעורר תהיה,
אך אני מקווה  שלא תהווה בעיה".

"ברצוני לשנות את שמי הפרטי,
הוא עתיק ולא רלוונטי.
האם את מבינה, חביבתי?
אני מחפשת שם יותר משמעותי."

ליאת נדהמה וקולה כמעט ונאלם,
התרגשות אחזה בה וליבה הלם.
"אך את קונצנזוס בזה העם,
שלא לדבר על שאר העולם?!"

"הסירי דאגה מליבך",
אמרה אלוהים בטון מרכך.
"אני כאן ולעולם לא אלך,
השינוי הוא בשביל כולם וגם למענך."

"אני לא לגמרי מבינה,
ואולי לא רואה את כל התמונה,"
לחשה ליאת ולחלוחית בעינה,
"אך אעזור לך לצאת תחת כותרת שונה."

"כבר חשבת על משהו?", שאלה,
"מה את אומרת על גאולה?"
"זה קצת קיטשי," ליאת זלזלה,
נכנסה לרשימת השמות במחשב ועלעלה.

אלוהים רצתה שם שיכיל את הכל,
שיהיה ארצי אך לא זול.
שיטמון בתוכו משהו גדול,
רוח, גוף, קודש וחול.

ליאת חיפשה במאגרי משרד הפנים
אחר שם מיוחד, שם שיתאים.
וכשזה נמצא חייכה לאלוהים.
"הוא מושלם, נקרא לך געגועים".

וכשיצאו, הייתה השמש במרום.
בתיקה תעודה חדשה, והרבה מקום
נותר תחת המילה לאום.
כבר לא אלוהים.געגועים מהיום.