עולם מאט צעדיו
מלוא חופן שינוי.
'תבונה בשקל,
תן עוד הצגה'
כולם דוחקים להאמין
שאנחנו חברים באותו המסע.

המילים כבר לא יוצאות ברורות
מהיכן שהן מיתרגמות מבין המחשבות,
'יחד בעשר אגורות,
מי קונה, זה רק עכשיו',
מחר השוק הזה,
מחר האמת הזו,
כבר תהיה שונה,
בקבורת חמור מכבדים אותה,
בקדושה של סטיה.

שמיים עומדים בקצב
שמכתיבה רוח חדשה,
איפוק מרומם נפש מסתנן בהדרגה.
'תכתוב גם על המגע של השפל,
על הצחנה ועל לחות מחניקה',
הרגע אומר,
'לפני שאתה עוזב,
הבט עמוק אל תוך עיניי',
שם שני אריות מלאי תאווה,
הורגים אחד את השני
באין להם דרך אחרת למצותה.

מבט עמוק אל תוך העיניים,
מגלה שם זחיחות רגע,
השבר כבר נכתב,
המת החי שוב מת.